my cold evil world!

במקום לעשות פוסט דכאוני וקר על המצב הפיזי שלי , החלטתי לחכות ולא לעשות את זה.

במקום זה הלכתי לשיעור שלי, וידעתי שההרגשה הזאת (הפיזית והלא נעימה) עוד יכולה להשתנות.

וצדקתי.

סיפרתי למורה שאני מרגישה שלא נעים לי בגוף, ושוב אני צריכה לעשות מאמצים פיזים וגופניים כדי להזיז את עצמי לעשות משהו ולצאת החוצה ושהנפילה שיתקה את המחשבות ואת הלב שלי וזאת רק אני ותחושות הגוף המעיקות והלא נעימות שלי.

אז במקום לשקוע לזה, התחלנו לכתוב את השינויים הטובים והחיוביים שקרו לי מאז הנפילה.

ואני אכתוב אותם כאן כדי שכולם יראו וגם אני!

אז הכותרת היא: בעקבות הנפילה , אני רואה  שהתקדמתי ב-

( זה במישור הפיזי והגופני)

 אני לא מוותרת לעצמי, ואני נלחמת בכאב וקמה מהמיטה.

אני קמה ויורדת למטה לגינה במקום להישאר במיטה ולא לצאת ממנה.

אני לא נותנת לעצמי לשקוע יותר מדיי, ואני מצליחה לחייך ולהסתכל על הדברים באור חיובי וחזק יותר.

אני לומדת מהנפילות שלי ומתחזקת.

אני לא נותנת  לכאב הפיזי להוריד אותי למטה.

אני נאבקת בו בחזרה, ועומדת על הרגליים.

אני לא נשארת במיטה ומרחמת על עצמי.

אני יוצאת ממנה,מתגברת על ההרגשה ,ויוצאת החוצה לאן שאני רוצה.

אני מכריחה את עצמי לקום ולהיאבק, ולא לשקוע עמוק לתוך ההרגשה הרעה.

 אני עושה מאמצים פיזיים ונפשיים כדי להגיע לאן שאני צריכה.

אני מקבלת יותר שינויים ודברים לא צפויים, בקלות, ולא עושה דרמות כמו קודם.

אני מצליחה להתמודד עם שינויים ודברים לא צפויים.

 במישור העשייה-

 אני הלכתי אתמול למפגש החברתי ( למרות הכאבים), נסעתי באוטובוס (למרות אי הנעימות בגוף),

הלכתי לשיעור הכתיבה ( למרות שלא היה לי כוח).

ואני הלכתי ביום שישי בערב עם ההורים למסעדה ( למרות שהיה  לי קשה).

במישור הרגשי, נקרא לזה כך-

 אני עושה מה שנכון לי , ואני לא מקשיבה למה שאחרים אומרים לי לעשות.

אני הולכת אחרי הלב שלי ועושה את מה שאני אוהבת.

ואני לא מתעלקת ונדבקת יותר לאחרים.

אם מישהו רוצה  לחזר אחריי או להתחיל איתי , אני פשוט מחכה שזה יקרה, וזה אכן קורה!

זה קורה בקבוצה עם יונתן בעיקר.

שאנחנו מדברים הרבה , והוא הציע לי פעמיים לצאת לבלות וסירבתי ( מאמינה שהמחסום הזה ייעלם בהמשך הקבוצה. זה ייקח קצת זמן).

אבל זה קורה.

רואים את זה בשטח.

אז כן.

מאז הקבוצה קורים אצלי הרבה שינויים לטובה ואני לא רואה אותם.

ועל זה עבדתי היום עם המורה- לראות את השינויים שעוברים עליי לטובה ולשים לב אליהם יותר.

זה בערך כמו המשימה שהמדריך נתן לי (של שבועיים לספר לו דבר אחד טוב שקרה לי).

ועשיתי את זה.

קרו דברים טובים.

אז זהו להפעם.

שלכם-

זאת שעושה שינויים בקצב מסחרר ומתגברת על קשים פיזים ונפשיים.