מכוון שלא הלכתי היום לחווה ואני לא רוכבת בערב, נשארתי בבית כדי לנוח מהנפילה.
אז הלכתי לישון והתעוררתי לרגע ב6 בבוקר והייתה לי שיחה קטנה עם אימא שלי בקשר לרכיבה אחרי הנפילה ברביעי שעבר.
בגדול היא אמרה לי שאולי אני צריכה לקחת הפסקה מהרכיבה ולעשות משהו אחר במקום- שחיה (שחיתי בעבר וזה היה בכיתה ה' או ו' ולא התמדתי בזה כול כך ונשארתי רק עם הרכיבה) או פילאטיס ( עיצוב וחיטוב הגוף).
עכשיו אני יודעת שהיום שחיה כבר ממש לא תתאים לי. אני יודעת שלא אתמיד בזה.
אני לא אוהבת את זה מספיק כמו הרכיבה כדי להתמיד בזה.
ופילאטיס?
אני יכולה לנסות אבל גם בזה לא אתמיד לאורך זמן. לפחות לא לבד. כלומר שלבד אני לא אתמיד בזה.
ואז אמרתי לה שבכול ספורט אפשדר להיפצע ולהיפגע
למרות שרכיבה באמת זה ספורט מסוכן שאפשר להיפגע ממנו קשות או לשבור משהו.
ואז היא אמרה לי שהיא מפחדת שאני אשבור משהו ( יד או רגל) ושייקח לי הרבה זמן להחלים מזה, וכולם יבכו על זה שלא נזהרתי.
וזה לא כאילו שאני מתכננת את הנפילות האלה או משהו כן?
לא נפלתי כבר שנתיים.
מאז 2013 לא נפלתי.
ועכשיו, בחודש הזה נפלתי פעמיים (מקינג אחרי מכשול, ורביעי הקודם ממגייבר כי הוא נפל אז אני נפלתי גם).
זה פשוט קורה.
ואני נזהרת אבל זה קורה.
ואני לא יודעת למה זה קורה שוב.
והמכה שקיבלתי בכתף היא מספיק נוראית.
אז אימא שלי אמרה שאם הייתי שוברת את הכתף זה לא היה נעים והייתי בוכה על זה והיה לוקח לי הרבה זמן להחלים מזה.
תראו, זה אולי ישמע מפוצץ ומוגזם וסופני אבל...אבל אם כבר להיפצע או להיפגע או למות, אז אני מעדיפה שזה יהיה בידי הרכיבה (לפחות משהו שאני באמת אוהבת ושבאמת חשוב לי).
בשחיה ופילאטיס אני פשוט לא אתמיד.
אני יכולה להתחיל אבל חבל על הכסף אם אני לא אלך.
זה לא חשוב לי מספיק כמו הרכיבה.
את הרכיבה אני אוהבת. ממש אוהבת!
הנפילה האחרונה ב2013 אחרי מכשול, שלחה אותי לבית חולים, ובאותו היום רציתי לחזור לרכב! וזה הסתיים בכך שלא רכבתי חודש שלם אבל כן באתי בבוקר לחווה.
ושאלתי והתייעצתי עם כמה אנשים בנושא (וגם כאן בבלוג קיבלתי תגובות).
והרוב כאן ובחיים שלי בעד שאני אחזור לרכב ושאני לא אתן לנפילה הזאת לעצור אותי
רק ההורים שלי נגד (מפחדים ודואגים שאני אשבור משהו וכולנו נבכה על זה).
יש לי נפילות קשות.
נפלתי המון פעמיים וטפו טפו לא שברתי כלום עד היום.
הכול היה מכות יבשות.
רק הנפילה האחרונה שלחה אותי לבית חולים.
אבל זה לא מפחיד אותי!!
מצידי, תנו לי עכשיו סוס לרכב עליו! עכשיו! ולא אכפת לי שכואב לי.
רציתי לרכב היום (למרות הכאבים) והיה לי קצת קשה לבטל את השיעור היום ולא ללכת.
בכול זאת, אני צריכה לנוח.
אז דיברתי על זה קצת עם יונתן וסיפרתי לו על זה,
והוא אמר שאולי בגלל שאני מתחילה משהו חדש (הקבוצה החברתית) אז אני קצת מתרגשת ואני לא מצליחה לאזן את היציבות ברכיבה שלי (פירוש שלי).
שאולי אני מתמלאת באנרגיות מהקבוצה שקצת משפיעות על הרכיבה שלי ואז אני מתרגשת הרבה מהכוח והאנרגיה שאני פשוט לא מרוכזת ואז אני נופלת.
כי לפני הקבוצה, זה פשוט לא קרה.
לא נפלתי.
אז יכול להיות מאוד שיש קשר לקבוצה ולזה שהתחלתי משהו חדש.
המורה שלי לכתיבה גם בעד שאני אמשיך לרכב כי הרכיבה מטפלת בחרדות ובפחדים שלי.
אז שוב,
הרוב בעד שזה קורה, נופלים, קמים וממשיכים לרכב.
אני באותה דעה.
אני לא רוצה להפסיק לרכב. זאת לא אפשרות בכלל.
רק ההורים שלי מפחדים ודואגים שיום אחד אני אשבור משהו ואני אבכה על זה , וייקח לי הרבה זמן להחלים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
