לפני כמה דקות חזרתי ממקום הפיגוע בתל אביב - רחוב דיזינגוף 130 בתל אביב,
אימא שלי התעקשה שכדי להתגבר על הפחד , צריך לנסוע למקום הפיגוע כדי לראות איפה זה קרה.
אז נסענו לשם , והיו שם עדיין צוות החדשות בגשם, והמון שוטרים וסרטים אדומים, והמקום פיגוע היה סגור (גם המכולת וגם בית הקפה שבו ירה המחבל).
וזה היה ממש מפחיד!
אבל איכשהו להיות בזירת האירוע ולראות איפה היה המחבל, זה עזר קצת למרות שזה נשמע מטורף ופסיכי לגמרי לנסוע לזירת האירוע רק כדי לראות איפה זה קרה.
למזלי הקו שלי לא עובר משם ועדיין... אני צריכה להיות ביום ראשון באזור תל אביב.
רע לי כי עכשיו יש גשם בחוץ וקר ויש רוחות, וכול הרחוב שלי חשוך. לא רואים כלום. הכול חשוך.
מזלי שיש אור בבית,
ותוך כדי הנסיעה הביתה, דיברתי עם ההורים על הרכיבה ועל הכתף שלא מפסיקה לכאוב לי ( אני כבר לא יכולה עם הכאבים הארורים האלה יותר!!!!)
והגענו לאיזו שהיא הבנה שבגללל הקבוצה החברתית יש בתוכי הרבה שינויים וכוח ועוצמה והתרגשות שמקשים על הריכוז שלי ברכיבה, זה משפיע, ובגלל זה אני נופלת.
לא נפלתי כבר שנתיים.
ולפני הקבוצה החברתית, לא נפלתי מהסוסים בכלל והייתי מרוכזת והייתי בשליטה.
אז עצוב לי שהפעם שיעורי הרכיבה שלי משלמים את המחיר על חשבון הקבוצה החברתית.
שבגלל הקבוצה החברתית, אני צריכה להפסיק את הרכיבה לאיזה חודש וקצת כדי לאזן את כול האנרגיה וההתרגשות שיש בי בגלל הקבוצה החברתית.
אז ההחלטה שנבנית היא-
לעשות הפסקה מהרכיבה למשך חודש וקצת כדי שכול ההתרגשות שיש בי תהפוך למשהו שבשגרה וכך זה אולי לא ישפיע על התחושות והרגשות שלי בזמן הרכיבה.
חטפתי מכה קשה וחזקה בעצם הבריח וזה לא יעבור תוך שבוע או שבועיים.
זה עוד ייכאב לי כמה שבועות.
ופשוט עצוב לי שבגלל הקבוצה, אני צריכה לעשות הפסקה כדי לאזן את מה שקורה לי בגוף.
ב2013 נפלתי והגעתי לבית חולים בגלל כישוף שמישהי הטילה על המשפחה שלי וכולם נפגעו (זאת הייתה אז האימא של ההחברה שהייתה אמורה להתחתן עם האח הדתי שלי, והיא כנראה שנאה אותנו או משהו, אז הטילה עלינו עין הע, ובגלל זה באותו יום של הרכיבה, נפלתי והגעתי לבית חולים).
הפעם הנפילות קורות בגלל האנרגיה והכוח והעוצמה וההתרגשות שעדיין קיימים ונבנים בי בגלל הקבוצה החברתית.
אז בנתיים ההחלטה שנבנית היא-לקחת הפסקה מהרכיבה למשך חודש וקצת ולנסות לאזן את מה שקורה לי בקבוצה.
ובכללי היום, זה יום קצת רגשי בשבילי, הפיגוע בתל אביב, הגשם והרוח והקור והחושך בכול הרחוב.
מרגיש לי שהאפלה (החברה הטובה שלי) באה לבקר אותי היום ועכשיו היא עוטפת את כול כולי- את הגוף שלי, הידיים והרגליים והעיניים והמחשבות והראש והלב... היא גורמת להכול בתוכי להתכווץ מפחד ואני פשוט מתכווצת לתוך עצמי ואין לי מצב רוח וכוח לאף אחד!!!
אני רק רוצה קצת שקט שלא היה לי היום.
שהכול יסתדר על עצמו, ולא יהיו כול מיני עניינים של פיגועים ומזג אוויר, ורכיבה וקבוצה.
דיייייייי!!!!!
פשוט דיייי!!!!!
שהיום הנוראי הזה ייגמר כבר!!!
שדברים יתחילו להסתדר!!
וקירי-מקווה שהפוסט הזה עונה על השאלה שלך מהפוסט הקודם - מה עכשיו משבש לי את מצב הרוח בשנה החדשה.
כול הפוסט- זה מה שמשבש לי את מצב הרוח בשנה החדשה!!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
