my cold evil world!

הלב שקט. מת. לא פועל יותר מדיי.

הראש גם הוא לא עובד יותר מדיי.

זאת רק אני ותחושות הגוף המעיקות שלי,

הכאבים בכתף השמאלית שלא מפסיקים,

והחלומות שרצים בראשי כול לילה כמו סרט נע.

ללא הפסקה.

4 ימים בבית.

4 ימים של ניתוק מהלב ומהראש.

4 ימים של תחושות גוף

4 ימים שאני מרגישה רק את עצמי ואת הגוף שלי, בלי התערבות משוגעת של הלב.

בלי התערבות סוערת של הראש והמחשבות.

הכול בפנים שקט .

ואני מרגישה רק את הכאבים במקום הפגיעה וזה מה שמשפיע על כול הגוף שלי.

הכאב משתק את הלב ומכבה את המחשבות.

אין לי כוח לחשוב יותר מדיי.

והלב לא משתולל.

הוא לא פועם בקצב מטורף כמו קודם.

האם יכול להיות שהחשק לחיות ולהרגיש את החיים בלב שלי, אבד? הלך לאיבוד?

יכול להיות שהכליאה 4 ימים בבית בלי לראות אנשים וחוץ , הרגה לי את החיים בלב ושיתקה את המחשבות?

לא יודעת.

מפחיד אותי קצת מה שקורה איתי בגוף ב4 ימים האלה.

הגוף נוכח ואני נוכחת,

אבל הלב משותק.

המחשבות כבויות, לא סוערות יותר מדיי.

אני מרגישה רק את הגוף, את התחושות בגוף, את הכאבים, ואותי.

מה אני עושה עכשיו?

איך אני יוצאת מזה?