my cold evil world!

בלאגן בנפש

 רק הבוקר התעוררתי מבולבלת רגשית לגביו.

כבר לא ידעתי מה להרגיש.

מה לחשוב.

חשבתי שכול הרגשות שלי אליו, כבו. דעכו,

אך ברגע שהוא נכנס בדלת...

כול הרגשות שחשבתי שמתו, התעוררו אליו מחדש וניצתו באש הלהבה השורפת.

דמעה מנסה לנשור מעיני השמאלית במשך כול היום, ואני לא יודעת למה.

חלומות על הצד הפראי שבי שרוצה להתעורר, להתפרץ, לחיות,

מתחילים להתגנב לתת מודע שלי.

חלומות על הפרא שבי שנכנסת למקומות אסורים,

שמתגנבת למקומות אפלים וחשוכים,

שמתחילה לעשן סיגריות,

על הפרא שבי שרוצה לחיות,

על זאת שלא שמה פס על אף אחד, ועושה רק את מה שהיא רוצה.

מה שטוב לה.

מתגרה בעצמה,

מאתגרת את עצמה,

הופכת חופשית ופראית, ואדון לעצמה.

היא לא מתפרעת מינית בחלומות שלי.

היא מתפרעת בקטעים שאני בחיים לא אקבל אומץ לעשות אותם.

הפרא שבי שצועקת שאפסיק להיות כזאת חמודה, יפה ושקטה.

שאתחיל לחיות ולהתפרע, באמת!

אין לי את האומץ.

מרגישה שאני מנסה להיות חזקה,

אבל עמוק בתוכי אני מתפרקת לחתיכות.

הנפש שלי עייפה, מותשת, מבולגנת, לא מסודרת,

מבולבלת.

מבולבלת רגשית,

מותשת גופנית.

ומסוחררת נפשית מהחלומות המשונים שצצים בראש שלי בלילות.

אני לא יודעת מה לעשות איתו, ואני לא יודעת מה לעשות איתי.

על פניו הכול נראה בסדר,

אבל מבפנים... הנפש שלי מבולגנת.

דמעות נקוות בעין השמאלית שלי עוד מהבוקר.

הנפש שלי בוכה.

הלב שלי בוכה.

הנשמה שלי בוכה.

הכול אצלי בגוף בוכה מייסורים וכאבים.

מה החיים המקללים האלה רוצים ממני!?!?

כול מה שקשור בו, מבלבל אותי.

ושוב, בפעם המי יודע כמה...

הוא הצליח להשאיר אותי מנוצחת ומבולבלת.

הלב שלי מקווה, רוצה לקוות, עדיין אוהב אותו עמוק בפנים,

אבל הוא מבלבל אותי.

כול מה שקשור בו מבלבל אותי.

עוד מהשנייה הראשונה.

אני כבר לא יודעת מה לעשות.

חשבתי שאני  מוותרת עליו.

רציתי כבר לוותר עליו,

אבל אז נזכרתי כמה אני עוד רוצה אותו.

כמה אני עוד אוהבת אותו.

כמה פעמיים אני חולמת עליו.

כמה אני עוד מקווה שזה יקרה בינינו,

ועל התקווה הקטנה הזאת, אני מתקשה לוותר.

מתקשה להניח לה ולהרים ידיים.

מתקשה לשחרר ולהמשיך הלאה.

הנפש שלי מתרסקת לחתיכות.

נשברת.

הדמעות עומדות בקצה העיניים שלי.

אני לא יכולה יותר.

קשה לי.

באמת קשה לי,

ואף אחד לא רואה את זה חוץ ממני.

חייבת  לקחת הפסקה.

חייבת לנוח קצת ולחשוב.

חייבת לקחת אוויר ולנשום.

אני מתפרקת כאן לחתיכות!

מתרסקת נפשית ואף אחד לא רואה!

דיי!

פשוט דיי!

מספיק.

באמת מספיק.

קורסת לאט לאט,

ובסוף נשברת.

מותשת.

עייפה.

נשארת מנוצחת.

מבולבלת.

הנפש מבולגנת, ואני רוצה לעשות סדר.

מספיק בלאגן!

~~~~~~~~