והגיעה אלינו בימאית בשם עדי כדי לצלם סרטון על העמותה של הקבוצה.
אבל עוד נדבר על זה בהמשך.
היום דווקא הנוכחות של רן הייתה ממש חשובה.
סוף סוף הוא חשף קושי רגשי שלו שקשור לעבודה וללימודים שלו, ורק אחרי שהוא שיתף את זה, נפל לי האסימון, והבנתי עם אילו קשים לחצים ומתחים הוא מתמודד.
וזה עשה אותי קצת עצובה.
הבנתי שעוד מיום שבת הוא אוכל סרטים עם עצמו איך הוא יעבור את יום ראשון ושני.
הרי בראשון בבוקר הוא עובד ואז לקבוצה הוא מגיע קצת בלחץ (וזאת הסיבה שהוא כבר לא יכול להסיע אותי יותר. הוא לחוץ בזמן ואני נאלצת לחזור לבד באוטובוס שוב).
ואז הוא סיפר שהיום דווקא הבוס שלו היה לחוץ והוא הוציא את הלחץ על רן , ורן סופג את הלחצים והכעסים של הבוס שלו כי בסך הכול יש לו בוס טוב שלפעמיים לחוץ קצת יותר ממנו, ורן סופג את זה.
בכול מקרה יש לו את העבודה גם בבוקר יום שני ואז את הלימודים,
והוא אמר שזה גורם לו להיות לחוץ כי אלה ימים לחוצים ועמוסים
והיה לי קצת קשה לשמוע את זה.
הבנתי גם למה לא דיברנו היום בכלל.
היה לו לחץ בעבודה והבוס שלו היה לחוץ ועצבני ושלושה 3 אנשים שהוא מכיר התמוטטו ואולי זה קשור לחילופי מזג אוויר או להרגשה שיש באוויר,
והיום דווקא לא התנפלתי על רן.
הייתי רגועה מאוד ברגשות שלי אליו.
הזכרתי לעצמי שיש לי את עצמי ואני צריכה להניח בצד את הרגשות שלי כלפי רן.
והייתי נטו בקבוצה.
בכול אופן, דיברנו ען הבימאית ודיברנו קצת על אמון וביטחון, וזה שנכנסים אנשים זרים מבחוץ שאנחנו לא מכירים לתוך הקבוצה, יוצר לפעמיים חשדנות ואי נעימות אצל אנשים מסויימים.
אצלי זה יצר פחד והתרגשות בו זמנית.
פחד מהלא נודע, שאני לא יודעת מה נעשה, ומה יהיה,
והתרגשות כי זה עוד דבר חדש שנכנס לי לחיים.
אבל אצל אחרים זה יותצר חשדנות.
לאף אחד בקבוצה לא הייתה התנגדות שאדר הביא אותה, ואף אחד לא אמר שזה לא בסדר.
כלומר כולם הרגישו בנוח איתה יחסית,
ואני אמרתי שאם הייתי מרגישה איום בנוכחות שלה, לא היתי מעזה להיפתח ולדבר,
וכול העניין בעצם זה לסמוך על המדריכים (אדר ודנית) שהם יודעים מה שהם עושים.
דיברנו הרבה על אמון וביטחון והרגשה טובה,
ושזה עושה טוב לדעת שאנחנו סומכים על אדר ודנית בכול מה שהם עושים.
ואני אמרתי שכולם יכולים לסמוך עליי אבל לי קשה לסמוך על אנשים.
שאפילו שאני מוקפת בחברים, משפחה, אני עדיין בוחנת את כולם מהפחד להתאכזב ולהיפגע שוב,
והיה גם את עניין העבודה שמתישהו אני אצטרך לעבוד ,
אבל כשעדי סיפרה שהיא עורכת קליפים בבית שלה ולא מרוויחה מזה כסף,
התחלתי להגיד שאני רוצה להיות סופרת, ושאני רוצה לכתוב ושכולם אומרים לי שאני לא ארוויח מזה כסף ושאני צריכה לעבוד,
אבל אותי לא מעניין הכסף!!
לא מעניין אותי!
אפילו כשהספר שלי יצא , לא מעניין אותי הכסף.
אכפת לי שכולם יקראו ויהנו ממנו וזה מה שחשוב לי.
חשוב לי העיקר שאני יעשה מה שאני אוהבת ,
ואני רוצה לכתוב ולהפוך את זה לעבודה יום יומית,
כי אם כולם בבוקר עובדים ולומדים, ולי יש זמן פנוי בבוקר,
אז אני צריכה להפוך את הכתיבה לעבודה,
ופשוט להכין לעצמי לו''ז קבוע של עבודה שכול יום ב8 בבוקר אני קמה לכתוב במשך כמה שעות ואני לא זזה מהעבודה הזאת!! לא משנה מה!!
לדחות בילויים, ופשוט לקום בבוקר ולכתוב, ואז אחרי הצהריים לעשות מה שאני רוצה.
זה אגב גם מה שדיברתי עליו עם דנית בסוף הקבוצה,
סיפרתי לה שהבוקר קמתי מבולבלת ושאני מרגישה שמרוב בילויים עם רן, ורן וחברים שלו, אני זונחת את עצמי לגמרי ומשאירה את הכתיבה מאחור.
למרות שזה מעולה שאני סוף סוף יוצאת ומבלה כן?
אבל זה לא צריך לבוא על חשבוני ועל חשבון הכתיבה שלי.
אני צריכה לנסות למצוא את האיזון בין הבילויים לבין הכתיבה שלי.
לכתוב בבוקר כול יום בשעה מסויימת עד שעה מסויימת ובאמת לעשות את זה ולא לזוז מהכתיבה עד שאני מסיימת ואז לעשות מה שאני רוצה.
השבוע אני מרגישה ששוב הכול יתייצב לי מבחינה רגשית, אז אני אנסה ליישם את הדבר הזה על עצמי השבוע.
שבבוקר אני קמה לעבוד בכתיבה (כי אני רוצה להיות סופרת),
ואחרי הצהריים יהיה לבילויים.
אבל עוד בנושא העבודה אמרתי שאני מפחדת שאם אתחיל לעבוד, אכנס שוב לכול הפחדים והחרדות והתחושות הלא נעימות, ושאני לא אמצע זמן לעצמי ולבילויים שלי.
ושאני פשוט לא יודעת מה לעשות.
כי אני במקום טוב עכשיו.
הרבה יותר טוב.
סיפרתי גם לבימאית איך הקבוצה שינתה אותי.
כלומר איך היא תרמה לי.
כן רן סיפר.
רן ממש היה נוכח היום בקבוצה, ושמחתי ממש שהוא שיתף סוף סוף בקושי רגשי שלו.
הפעם הראשונה שהוא עשה את זה הייתה במפגש ה12 ומאז הוא נחסם קצת ולא דיבר הרבה על הקשיים שלו,
והיום אני מבינה שגם לו קשה.
שעוד מיום שבת הוא מתחיל לאכול עם עצמו סרטים על יום ראשון ושני שאלה הימים הלחוצים שלו.
מסכן שלי.
הלב שלי יצא אליו ממש.
סוף סוף אני מבינה שלמרות שלרן טוב בעבודה ובקבוצה ובלימודים, זה כן יוצר אצלו קשים ולחצים שהוא מתקשה קצת לעמוד בהם.
כמו שהוא מגיע קצת בלחץ לקבוצה ואז הוא ממהר הביתה.
באמת לא הבנתי למה לא דיברנו היום בכלל.
עכשיו אני מבינה הכול.
אחרי זה התעסקנו קצת עם התמונות ילדות שלנו, ורן בתור ילד היה ממש חמוד!!! (בתמונה הוא היה מחופש לארנב),
ואותי ישר כולם זיהו ואמרו שהייתי ממש מתוקה וחמודה :)
זה גרם לי להסמיק קצת.
כי התינוקת שהייתי והאדם שאני עכשיו... זה מזה לא אותו הדבר!!!!
אבל החמיא לי שכולם אמרו שהייתי תינוקת חמודה ומתוקה.
ואז אדר שאל אותי אם הייתי מוכנה לחזור לילדות שלי ועניתי ש- לגמרי כן!!
אפילו הייתי מוכנה להתחיל את כול החיים שלי מההתחלה ולהגיד לעצמי הקטנה שתתחיל עם קצת יותר ביטחון בעצמה , ושאם היא רוצה לעשות משהו, שתלך על זה ולא תפחד לעשות את מה שהיא רוצה.
ואז דנית שאלה את כולנו מה הזיכרון הראשון שעולה לנו.
אז לי עלו זכרונות מגיל 10 ו12 טוב ורע.
בחרתי דווקא בזיכרון הרע מגיל 10 וסיפרתי שזה היה יום שישי ואימא שלי באה לאסוף אותי מבית הספר ואני רואה אותה עומדת בשער ובוכה והיא סיפרה לי שסבתא שלי מתה ואני התחלתי לבכות.
כשאני חושבת על זה עם עצמי אני לא יודעת אם ידעתי את זה או לא באותו הרגע שבכיתי,
אבל אימא שלי אמרה לי שברגע שבכיתי, ידעתי שסבתא שלי מתה.
וזה זיכרון ילדות כואב.
זה כאב לי באותו היום כשאימא שלי סיפרה לי את זה.
כשסיימנו את הקבוצה, ביקשתי מאדר ודנית שיעשו לכבודי מסיבת פרידה ( המפגש הבא יהיה אחד אחרון לפני שאני טסה ואני רוצה להיפרד מכולם כמו שצריך)
אז כנראה שאצטרך להביא עוגה.
הקבוצה תהיה חסרה לי מאוד וכולם בעצם יהיו חסרים לי,
לכן אני רוצה לפנק את כולם לפני שאני טסה.
אני טסה ב17.4 לפריז ולברלין ואני חוזרת ב24.4 .
אני יכולה לסכם את המפגש ולהגיד שהוא היה מאוד טעון רגשית.
בעיקר על הדברים שרן אמר שגרמו לי קצת עצב.
שסוף סוף אני מבינה מה הוא עובר.
שגם לו יש את הלחצים והמתחים שלו מהעבודה ומהלימודים.
אלה בדיוק הדברים שאני רוצה להימנע מהם כשאני אתחיל מתישהו לעבוד.
אז זהו אני חושבת.
אני אסיים בשיר של שירי מיימון שניקא ' תאהבי קצת את עצמך' שגרם לי לבכות היום, ולהבין שאני צריכה לאהוב את עצמי יותר ולהניח בצד את הרגשות שלי כלפי רן.
שהשבוע הזה אני ממש צריכה להתמקד ולחזור לעצמי ולכתוב!!!
להפסיק לבלות בחוץ ופשוט לכתוב!!
כי אחרת אני פשוט לא אתקדם!
אז זהו להיום.
מקווה ליישם כבר ממחר את תהליך הכתיבה ובאמת להפוך את הכתיבה לעבודה , ולהיות רצינית בקשר לזה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
