אפשר לומר זאת כך- אחרי שבועיים של טירוף וסרטים שעברתי בראש שלי, תמיד אבל תמיד מגיעים הימים המוזרים.
הימים של אחרי הטירוף,
הימים שבהם קורים אומנם דברים טובים אבל לא צפויים שאני לא רגילה אליהם, והם באים משום מקום.
הימים שבהם פשוט קורים דברים לא צפויים שאני לא מצפה אליהם.
אז אחרי שעברתי 3 ימים מוזרים כאלה,
הגיע יום רביעי.
חשבתי לעצמי הלוואי שהכול יהיה בסדר בחווה. שזה לא יקרה לי גם שם.
אבל הפתעה!
גם בחווה קרה משהו לא צפוי.
אז ככה:
לפני שהגעתי לחווה כמעט דרס אותי אוטבוס, ובמקרה אחת המדריכות הגיעה מוקדם ונתנה לי טרמפ עד לחווה.
וכשהגעתי לחווה, גיליתי להפתעתי שאף אחד מהאנשים שהיו צריכים להגיע לטפל ולאכף סוסים-לא הגיעו!
כך שיצא שרק אני ועוד מישהי היינו צריכות לטפל בכול הסוסים בחווה.
אז כמובן שלקחי על עצמי את האתגר והתחלתי לטפל בסוסים.
בהתחלה זה היה 8 סוסים, ואז הגעתי למצב שטיפלתי ב11 סוסים ב3 שעות וחצי!
התחלתי ב9 בבוקר ועד 12 וחצי בערך, כולם כבר היו נקיים ומוברשים!
והייתי כול כך גאה בעצמי!
אתם לא מבינים כמה!
כי אם מישהו היה בא ואומר לי שבעוד שנה אני אטפל ב 11 סוסים ב3 וחצי שעות, הייתי צוחקת לו בפנים ואומרת לו ' אין מצב שאני אספיק לטפל ב 11 סוסים ב3 וחצי שעות! אין סיכוי שאני אצליח!'
אבל אחרי היום-זה לגמרי אפשרי!!!
ואני לגמרי מאמינה ביכולת שלי להספיק כמה דברים בכמה שעות בלי לחץ כעס ועצבים.
כי לפני הקבוצה, כשהייתי מטפלת בסוסים, המקסימום שהייתי מספיקה זה בין 3-5 סוסים גג!
לא הייתי יכולה לחשוב על לעשות יותר.
והייתה פעם אחת שבאתי לחווה כדי להחליף מישהי וטיפלתי ב9 סוסים שלה.
והיום, כשהראש שלי נקי ממחשבות ומרטים שלא צריכים להיות שם,
היה לי הרבה יותר קל לעבוד ולהתרכז בעבודה שלי עם הסוסים.
התחלתי לטפל בסוסים , ועבדתי לאט, בשקט, ברוגע, בלי לחץ, בלי כעס ובלי עצבים.
ואפילו הספקתי להכין את הסוסים למדריכה שהייתה צריכה לרכב עליהם,
והפתעה נוספת- ידיד שלי נזכר להתקשר אליי הבוקר, אבל הוא נזכר ברגע של משבר בחווה.
שעד שהוא נזכר, אני כבר הייתי עסוקה.
זה היה ממש משבר!
לא היו אנשים בחווה שיטפלו בסוסים ורק אני ועוד מישהי היינו צריכות לטפל בסוסים.
אז בקושי היה לי זמן לדבר איתו כי הייתה לי המון עבודה על הראש.
אז בכול אופן,
שברתי את השיא של עצמי וטיפלתי ב11 סוסים ב3 שעות וחצי.
ואלה הסוסים:
גולן,
שלכת,
הרמס,
גיימסון
פאפגיו,
מאוס,
אנג'י,
צי'קו (שטיפה, הוא היה הסוס האחרון שלי בטיפולים)
פרודו,
דייגו,
וקינג ( הוא לא עובד אז בו לא ממש טיפלתי).
וכולם ממש היו גאים בי.
גם המדריכה שלי שרכבה וגם המדריך שלי היו ממש גאים בי.
ואני בעיקון מרגישה אלופה!
כי ניצחתי את עצמי!
הראיתי לעצמי שאם אני רוצה, אני יכולה לעשות הכול!
ולא האמנתי שהצלחתי לטפל בכול כך הרבה סוסים ועוד בלי להיכנס ללחץ ועצבים ומתח.
טיפלתי בכולם בשקט ובאהבה.
אני באמת אוהבת את כול הסוסים בחווה,
ולא היה אכפת לי לטפל בכולם.
ולא קיטרתי ולא התלונתי, ולא נשברתי, ולא התמוטטתי,
והיה לי שקט בראש,
ואני פשוט גאה בעצמי!
ממש גאה בעצמי!
הוכחתי לעצמי היום שאני יכולה לעשות הכול ולא להתרגש ולהיכנס ללחץ ופאניקה.
בזמן אחר אם היו אומרים לי לטפל ב11 סוסים, הייתי פשוט נבהלת ואומרת שזה בלתי אפשרי ואין סיכוי שהייתי מספיקה.
אבל אחרי שאני בקבוצה כבר כמה חודשים,
כנראה שלמדתי לעבוד בצורה רגועה בלי להיכנס למתחים ולחצים מיותרים.
אז כן.
ביום הלא צפוי והזוי ההזה הספקתי -
לטפל ב11 סוסים ב3 וחצי שעות!
כול הכבוד לי!
והיום אבא שלי לא מרגיש טוב, אז אני צריכה ללכת לבד לשיעור ולחזור לבד.
עוד אתגר בשבילי.
גאה בעצמי ממש!
התעליתי על עצמי, והצבתי לעצמי רף מאוד גבוה!
באמת לא חשבתי שזה אפשרי לטפל בכול כך הרבה סוסים במעט כול כך זמן,
אבל מסתבר שאם עובדים רגוע ובלי לחץ-הכול אפשרי!!!
אז זהו להיום.
לעכשיו.
אני הולכת לנוח ואז מתכוננת לרכיבה שלי.
הייתי כאן!
האלופה שניצחה את עצמה וטיפלה ב11 סוסים ב3 וחצי שעות!
עריכה:
אני מוסיפה לעריכה שלמרות שהיה לי קצת קשה להגיע לחווה (בגלל נעלי הרכיבה שלא מתאימות להליכה, ועכשיו הרגליים שלי כואבות ושורפות רצח!, הצלחתי להגיע לחווה, נחתי שעה עד השיעור שלי, אכלתי ארטיק, דיברתי קצת עם ידיד שלי (ידעתי שאני לא צריכה להיכנע לאגו שלי ולשלוח לידיד שלי הודעה ולרדוף אחריו)
אם הוא יכול ורוצה , וזה מתאים לו, הוא ידע יפה מאוד להתקשר ולשלוח לי הודעות.
ו\ה בדיוק מה שהוא עשה בבוקר ( נזכר להתקשר אליי)
וזה מה שהוא עשה שעה בערך לפני השיעור שלי ( שלח לי הודעה).
אז חייכתי לעצמי.
כי אני יודעת שאם אני חסרה לו, והוא רוצה או שסתם בא לו לדבר, הוא יתקשר וישלח לי הודעה.
אני לא צריכה לרדוף אחריו בשביל זה.
בכול אופן היה לי שיעור מעולה.
דייגו קצת מתחיל להיות קשה ולעשות לי בעיות, אבל בסופו של דבר אני מצליחה להשתלט עליו.
אז היה שיעור טוב.
ואחרי השיעור נחתי קצת, ואכלתי עוד ארטיק, והרגליים עדיין שרפו לי רצח וכאבו,
אבל הצלחתי להגיע הביתה, והרגשתי שיש בי עוד כוח בגוף אבל ברגליים שלי כבר אין.
אין לי כוח לעמוד יותר וללכת.
ומחר בבוקר אני נפגשת בתל אביב בצפוני בים עם חברי הקבוצה שלי (לא של הידיד שלי לשם שינוי).
ואנחנו נהיה 5 אנשים.
אז זה יום פינוק אחרי יום של עבודה קשה ונסיעה לשיעור וחזרה לבד.
מגיע לי קצת פינוק ולהירגע קצת אחרי היום הזה לא? ;)
ופגשתי את האחראית של החווה (שחוזרת לעבוד בספטמבר בחווה) והיא אמרה שהם צריכים עובדים,
והיא הציעה לי לבוא ולעבוד בחווה.
עכשיו העבודה בחווה אומנם כייפית וזה טרפיה ולגמרי משכיח את המחשבות והרגשות שלי,
אבל העבודה עצמה קשה.
( התנסיתי בזה כבר בשירות הלאומי)
וכמובן שאם אני יעבוד בחווה יתנו לי על זה כסף.
אני לא יודעת.
אני עוד צריכה לגלגל את זה בראש ולחשוב על זה.
אולי אני יעלה את הנושא בקבוצה ביום ראשון.
אז עד כאן להיום.
האלופה הקצת מפורקת רגלית אבל תתאושש ותבלה מחר עם החברים שלה בתל אביב :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
