my cold evil world!

האמת קצת מצחיק שהתחלתי את  חודש אוקטובר עם פאנפיק בני הנפילים, וסיימתי אותו בפאנפיק  בני נפילים נוסף. נחמד דווקא.

 בכול אופן היה לי דיכאון היום בחווה. לא היה כייף. ( ולא חזרתי לעבוד. אני חוזרת בימי רביעי לבקר את צי'קו כי אני רוצה שהוא יראה נקי ויפה גם אם אני לא רוכבת עליו באותו יום U.U).

בכול מקרה, חזרתי הביתה ו...

ברגע שהגעתי לכניסה של הבית ( למטה) בעטתי בדלת הזכוכית מרוב עצבים, והיא נפתחה.

ואז היא התחילה להיסגר מבפנים, אבל כבר שהמון זמן אני רוצה לנסות לשבור אותה. כלומר את הזכוכית כי הדלת עשויה מנחושת נראה לי או פלדה מאוד חזקה.

אז קיצר  בעטתי ממש ממש חזק ואשכרה סוף סוף הצלחתי לשבור את הזכוכית הארורה! עשיתי את זה! שברתי אותה לרסיסים! ניפצתי אותה! *__*''

 הייתי כול כך גאה בעצמי שסוף סוף הצלחתי לשבור את הזכוכית  של הדלת הארורה! ורק לידע כללי לא חשוב~ אף אחד מהשכנים לא ראה אותי  ניצחון קטן לי שאף אחד  לא יודע מה באמת קרה לזכוכית הארורה של הדלת.

 אני הייתי בהלם מעט כשעשיתי את זה. כלומר הרגל שלי עברה דרך הזכוכית, והצליחה לחתוך מעט את המכנסיים השחורות שלי.

ולרגל שלי אתם תוהים אם קרה  לה משהו? נממ יצאתי מי זה דיי בנס. מובן שעוצמת המכה אחר כך כאבה לי. וזה עדיין כואב, אבל לא ניגרם לי שום נזק רציני לרגל. יש קצת חתכים ושריטות ואדום קצת וטיפה  נפוח, אבל היי, הייתי יכולה לחטוף זכוכית היישר לתוך הרגל! ולמזלי זה לא קרה, ואפילו לא בכיתי!

הייתי כול כך בהלם ובו זמנית גאה בעצמי שפשוט הייתי חייבת לצלם את המעשה שעשיתי, שגרם לי לגאווה.

ואני חשבתי  לעצמי שעצם המעשה רק אמר לשכנים '' תתקנו כבר את הדלת הארורה הזאת! אם אני הצלחתי לשבור את הזכוכית העלובה הזאת, אז כנראה שהיא לא מספיק חזקה'' XDDDD

כי באמת לא חשבתי שיש לי דיי הכוח בכדי באמת לשבור אותה.

אבל הנה. עשיתי זאת.  שברתי את הזכוכית הארורה ואני לא מתחרטת על כך!

 כמובן שאחר כך השכנים שכבר חזרו ראו את זה, אספו את השברים, ושמו פתק 'זהירות, זכוכית שבורה'.

אני גם לא מתכוונת לספר לאף אחד שזאת הייתי אני. אני ששברה  את הזכוכית הארורה והחלשה.

 המצחיק הוא שאבא שלי ראה את זה וחשב שאיזה נערים בבניין עשו זאת.

אבל אני לא מתכוונת לגלות לו את האמת.

מספיק שאני יודעת אותה וזה בהחלט מספיק.

ועכשיו התמונות:

יומלדת עשרים אה? איך שההזמן עובר מהר... רק אתמול נולדתי וכבר אני בת עשרים. פשוט לא יאמן.

מה אני עושה ערה בשעה כזאת? נממ נפלתי מהמיטה ( כמה לא אופייני לי), אולי הרב מחשבות טורדניות על הבוקר.

אז כן. אני כבר חיה עשרים בעולם הארור הזה! מי היה מאמין? עשרים שנה עברו מאז שבאתי לעולם הדפוק הזה.

נו מילא, מה אני מקטרת על  הבוקר? כהרגלי.

ושוב היומלדת שלי מסמלת את החורף אז כפי שבטל כבר שמתם לב, נהיה קריר יותר, ויש עננים בשמיים. אמור גם לרדת גשם בהמשך היום.

אבל זה מרגיש כאילו אלוהים אומר '' נביא לה את החורף ביום שישי, ובשאר  הימים נחמם את כדור הארץ''. קראתי בתזית שבאמת בשבוע הבא כבר תהיה התחממות והגשמים ייפסקו.

שממש כאילו אלוהים עושה לי 'טובה' ומביא לי את הסימן לחורף ביומלדת שלי כמו שאמור להיות.

לא יודעת, אני מרגישה קצת דיכאון. לא יודעת למה.

כלומר אני לא מאמינה שאני כבר בת עשרים. זה לא נתפס.

עבר עליי  המון. ממש המון.

אני מנסה לחפש עבודה אבל הבעיה היא שכרגע לא בא לי לעבוד. אין לי חשק. וגם כי אני לא טובה בשום דבר, וההורים מנסים בכוח להכריח אותי להיכנס למעגל העסקים ולמצוא עבודה.

למעשה כולם סביבי דוחקים בי למצוא עבודה ואני לא  מבינה למה? מה כול כך בוער להם שאני אמצע עבודה? להם כבר יש עבודה אז שיעזבו אותי בשקט לעזאזל!! שירדו לי מהווריד!

אני רוצה שהרצון לעבודה יבוא ממני ( זה ייקח זמן) וההורים יודעים שזה בחיים לא יקרה, אז  הם דואגים שאני אשאר בבית כול החיים מבלי לעשות כלום, ולכן הם מנסים כוח לשכנע אותי ללכת ולמצוא עבודה.

זה לא כייף ככה, מה אני אגיד לכם? זה פשוט לא כייף כשמכריחים אותך לעשות משהו שאתה לא רוצה.

למען האמת כול  הדברים שרציתי אי פעם תמיד באו מההורים.

כמו למשל הלייזר- רעיון שלהם לא שלי. אני ביניתיים עושה שעווה. לא רוצה לעשות לייזר. אני לא ממהרת לשום מקום.

בקיצור ההורים וכולם קשים איתי בקטע של למצוא עבודה.

ו... עוד בערך 4 שבועות או פחות אחי מתחתן ומה אני אגיד לכם? זה לא מתקדם מי יודע מה.

נכון שכאשר זוג מתחתן הם צריכים להתחלק בכסף ולעשות קופה משותפת?

אז קיצר בת זוגתו ומשפחתה רוצים לעשות קופה נפרדת, ולשלם כול אחד על המנות והמוזמנים שלו.

עכשיו, איזה מין דבר זה!? מי שמע על כזה דבר קופות נפרדות!? זה לא קיים בשום מקום! זה לא נהוג! (המילים של אלי כשדיבר עם הרב של  החברה שלו).

אני אומרת שאם זה ככה , שאם זה מה שהיא והמשפחה שלה רוצים, שלא  ייתחתן איתה. כי מזה קופות נפרדות? הם הולכים להיות זוג ומשותפים לכול דבר!

מה גם שהוא שילם את כול החתונה, והיא עדין לא הוציאה גרוש אחד על החתונה הארורה הזאת!! גרוש אחד לא הוציאה!

הוא הלך, ועבד קשה כדי לממן את החתונה, ועשה הכול, והיא כלום. פשוט כלום.

אז אמרתי לעצמי שאם לה יקרה משהו, הוא יהיה שם בשבילה ויעזור לה.

ואם לו יקרה משהו, והוא יפסיד הכול? היא לא תתמוך בו ותהיה שם כדי לעזור לו. לא. זה לא יקרה.

ולזה לגמרה אנוכי אם תשאלו אותי.

בכול מקרה אני כבר לא יודעת כמה טוב יכול לצאת מכול העסק הזה.

אבל זאת כבר בחירה שלו, לא שלנו. אנחנו אמרנו את מה שיש לנו להגיד.

זה כבר לא בידיים שלנו.

הוא צריך להחליט בעצמו, עכשיו מה לעשות.

וכנראה שלא יהיה לי עיצוב חדש הפעם ( למרות שאני ממש צריכה).

לא ממש הצלחתי לשמור על קשר נורמלי ורציף עם המעצבת שלי. היא נורא עסוקה בעבודה שלה בבית המלון ( נו כול עם ישראל רוצה לנסוע כול הזמן =.=).

אז אל תבקשו ממני להחליף מעצבת! אני נשארת נאמנה למקור ההתחלתי שלי.

לא נורא. אני אשתמש בחתימה המיוחדת מיומלדת 19. לא בעיה.

ואני אחכה כמה שצריך עד שהיא תחזור לעצמה.

ועכשיו לפאנפיק השני שלי של בני הנפילים.

הפעם סוף סוף הצלחתי להתמקד בקליירי וג'ייס המעולים!

ואורך הסיפור 8 עמודים.

הפאנפיק עוסק בחלום שקליירי חולמת, וזה נובע מהפחדים המאוד העמוקים שלה בקרבות של ג'ייס מול המפלצות והשדים. ובצדק.

ג'ייס פזיז ונמהר. הוא לא חושב לפני שהוא יצא לקרב ובכך מסכן את החיים שלו.

גם אלק דואג לו ( אבל זה בפאנפיק אחר נוסף שכתבתי).

אז שנתחיל?

שם פאנפיק: חלום

כותבת: אני ואנוכי

פאנדום: the mortal instruments

שיפ: קליירי, ג'ייס, ואמטיס

דירוג: לא יודעת האמת, כי אין נשיקות או מגע מיני או משהו בפאנפיק הספציפי הזה

ז'אנר: פנטזיה

דיסקליימר" כול הזכויות על הדמויות שמורות לסופרת המדהימה קסנדרה קלייר

הערות: הספויילרים היחידים בסיפור הם : הספר האפור שממנו לקוחות כול הרונות וגם כאלה שלא מופיעות בו, ואמטיס שהיא אחותו של לוק. היא מופיעה בספר השלישי של בני הנפילים.

לוק מעולם לא הזכיר אותה כי הם ניתקו קשר בגלל שהפך לזאב והיא פחדה ממנו וסילקה אותו מהבית שלה.

~~~~

זהו. ואהה כמובן שמה שמסומן בקו אלכסוני זה החלום של קליירי. עברתי עליו ו... לא יודעת. הוא הרגיש בסדר אבל כבד מעט. לא יודעת למה. אולי אתם תצליחו להבין למה הוא כזה כבד. אני לא הצלחתי להבין.

תהנו :)

החלום!

היא תמיד חלמה את החלומות המסויטים האלה. תמיד. בכול פעם היה חלום מוזר יותר, ומפחיד מקודמו.

היא לא יכלה להפסיק לחלום אותם, כי הם פשוט באו, והתגנבו לתוך ראשה כמעט בכול לילה.

זה שיגע אותה וגרם לה לפחד; יותר נכון לתהות מה החלומות האלה מנסים לומר לה.

היא לא הצליחה אף פעם להבין באמת מה הם מנסים לומר לה.

אלה תמיד היו החלומות על מלאכים מדממים, ועל המלאך רזיאל העולה מין האגם עם פריטי התמותה בשתי ידיו, ומבטו נישא אל על.

מה יכול חלום על מלאכים  מדממים לומר? מה יכול  להיות ההסבר הגיוני לחלום כזה? שאולי צידיי הצללים מתכוננים למלחמה אכזרית והרבה הולכים להיהרג בה ולהיפצע? יכול להיות. כי ציידי הצללים הם בעצם כמו מלאכים נופלים. הם נקראו בשם המלא: בני  הנפילים.

למה נפילים? כי הם כמו מלאכים  עם כנפיים לבנות גדולות ויפות שנופלים  מין השמיים.

היא תמיד דמיינה  משום מה את צייד הצללים הספציפי הזה כמו מלאך  עם כנפיים, והיא אפילו ניסתה לצייר אותו בדמיונה , ואחר כך ניסתה על הדף. היא הייתה טובה יחסית בציור. היא ידעה לצייר רונות שעברו בראשה, אז למה שלא תהיה טובה בציור מלאכים עם כנפיים?

הלילה ירד על העיר, והיא הרגישה שהעייפות מתגנבת  לגופה. כנראה שזה הזמן שלה להיכנס למיטה, וללכת לישון. פשוט לתת לעיניים הירוקות שלה להיעצם ולחלום עוד חלום.

היא החליפה בגדים, לא לפני שברכה את אמטיס בברכת ללילה טוב.

היא התגנבה  בשקט למטבח, וראתה אותה שם '' אמטיס'' אמרה כמעט  בלחישה,

וזאת סובבה אליה את ראשה '' כן? קרה משהו קליירי?'' שאלה קלות,

היא נראתה עייפה כשענתה בחזרה '' אני הולכת לישון. היום הזה התיש אותי''.

ונראה שחיוך קטן עלה על פניה של אמטיס, והיא צחקקה מעט כשאמרה '' כן. את באמת נראית כמו מישהי שזקוקה לשינה טובה. בסדר. לכי לישון. למסור משהו ללוק?'' היא שאלה בסוף דבריה

קליירי חשבה על זה לרגע, ואז אמרה '' נמממ, רק שישמור על עצמו ולא יסתבך בצרות. זה הכול''. אמטיס יכלה לשמוע היטב את הדאגה הרבה לאחיה בדבריה של קליירי. לוק היה בשבילה כמעט כמו אבא. היא ידעה זאת.

אמטיס הנהנה לאישור '' בסדר קליירי. אני אמסור לו. ואת לא צריכה לדאוג לו יותר מדיי. זה לא בריא. הוא יודע לשמור על  עצמו בסדר? לכי לישון'' היא אמרה לה, וחזרה לעניינים שלה.

קליירי נשמה בהקלה, אבל עדיין, הדאגה ללוק תמיד קיננה בתוכה.

היא כמעט הפסידה אותו לוולנטין כשגילתה מאמטיס שהוא התכוון להרוג אותו, ובנס הצליח איכשהו לברוח משם, ולחזור בחזרה הביתה בשלום.

'' תודה אמטיס'' היא אמרה בשקט, והוסיפה '' לילה טוב. נתראה בבוקר'' והלכה לחדרה.

בחדר, החלונות היו פתוחים, והירח שזרח באורו בשמיים, הכניס קצת מאורו לתוך חדרה של קליירי, מה שהפר קצת את  הצללים של החדר  החשוך והקודר שלה. היא אהבה את זה. היה בו סוג של שקט נעים וקר שהעביר בגופה צמרמורת נעימה.

היא הניחה ליד המיטה את נעלי הביתה שלה, עלתה למיטה, כיסתה את גופה הצנום והקטן בסמיכות עבות, עצמה את עיניה, ונכנסה לתוך חלום חדש.

בחלום היא ראתה את ציידי הצללים נלחמים בסוגים שונים של שדים חזקים, שדי רעום, שבוקים, לא היה חסר במי להילחם באידריס.

כולם נלחמו חזק וטוב. היא ראתה את איזבל מצליפה בשוט האלקטרום המוזהב שלה בגוף ענקי של שד מפלצתי ודוחה, מה שגרם לאותו שד לפלוט צרחה איומה וצורמנית שצרבה קשות  באוזניה שלה.

היא ראתה שם גם כמה ערפדים שהחליטו להצטרף למלחמה ולעזור לשוכני התחתיות ולצידיי הצללים להילחם בשדים הנוראיים האלה.

ואז ראתה את צייד הצללים שאהבה יותר מכול- ג'ייס.

הוא נלחם בגבורה בכמה שבוקים דיי חזקים, והם היו בעצם אנשים שהפכו בעל כורחם לשבוקים. כאשר ניצחו אותם; הם חזרו להיות בחזרה בני אדם.

היא ראתה שהאחרים היו עסוקים כול כך בלחימה עד שלא שמו לב ששד כול שהוא בא מכוון לא צפוי, והצליח אפילו להפתיע את צייד הצללים המיומן כשבעט בזנבו הדוקרני בכזאת עוצמה שהצליחה להעיף את ג'ייס בחבטה חזקה לעבר  קיר עבה שהיה שם.

גופו של ג'ייס נחבט בעוצמה בקיר, הוא נפל עליו, ואיבד את  הכרתו. היא יכלה לשמוע קול פיצוח של עצמות נשברות, ודם החל להגיר מתוך פיו של ג'ייס.

בואו נגיד שזה לא היה מחזה כול כך יפה, ומרהיב לעין.

היא רצתה לצרוח, והיא צרחה, אבל נראה היה, משום מה שאף אחד לא שומע אותה.

היא צעקה בקול רם, בקול מבועת ומפוחד ' ג'ייס! לא! זה לא יכול להיות! תקום! הילחם בחזרה! אתה לא יכול למות!'. היא כול כך רצתה לגשת לשם, ולעזור לו. לרפא אותו  בעזרת רונת ריפוי, אבל נראה שאיך שהוא היה מחסום בינה ובין החלום המסויט שלה.

משהו בחלום לא נתן לה לעבור, ולהציל את צייד הצללים שהיא כול כך אהבה.

היא הרגישה חסרת אונים, וקטנה. למה אף אחד לא עושה שום דבר ומציל אותו? הם לא רואים שהוא פצוע?

יש יותר מדיי שבוקים באזור, הם כנראה באמת לא שמים לב שחבר אחד משלהם נפצע וזקוק לעזרה.

וזה לא שלא אכפת להם כן? אכפת להם, הם פשוט  עסוקים בלסלק משם את כול השדים, ולהגן על העיר שלהם מפני ההתקפות הבלתי פוסקות של השדים.

ולאט, היא החלה לשים לב שג'ייס מנגב  את דמו בעזרת גב ידו, ומנסה לקום. ראשו כאב, והלם בעוז. הוא הרגיש כאבים עזים בכול גופו, וראשו היה סחרחר מעט.

הוא לא ראה טוב במיוחד עכשיו, והתקשה לעמוד ולהתמקד בנקודות מסוימות.

מסכן, היא חשבה  לעצמה בעצב. היא כול כך רצתה לפרוץ את החלום ולעזור לו; אבל לא יכלה לעשות דבר.

אולי עם קצת אמונה וכוח היא תצליח לפרוץ את   החלום ולעזור לו, אבל היא הייתה בספק אם תצליח לעשות זאת.

כשג'ייס ניסה לקום, ולהילחם בחזרה בשדים, אותו זנב דוקרני שהצליף בו קודם, חזר שוב להכות בשנית, ועכשיו עבר בעוצמתיות דרך גופו של ג'ייס כאילו היה גבינה רכה שישבה יותר מדיי זמן בשמש, ועכשיו היה בקלות אפשר לחדור דרכה.

לא! לא! רצתה קליירי לצעוק, אבל  זה כבר היה מאוחר מדיי. הזנב הדוקרני של המפלצת הצליח להכות בג'ייס, וכול גופו דימם. הוא השתנק, וירק דם כמה פעמיים לצד. הוא לא הצליח לנשום, והרגיש שליבו מפסיק לפעום.

הכול נעשה שחור, וכאשר השד שחרר את זנבו מתוך גופו של ג'ייס, הוא עמד לרגע, קפוא במקומו, התנדנד מעט, ואז מעד לאחור, ונפל על הארץ בחבטה רמה.  זה נגמר. זה הסתיים. היא לא האמינה שכך קרה אבל הוא מת. מת.

הוא מת, והכול באשמתה. היא לא עשתה דבר כדי להציל אותו ממוות.

כשהצליחו בסוף כולם לגרש את השדים , הבחינו שמישהו חסר, וקליירי רצתה לצעוק עליהם בזעם פגוע '' רק עכשיו נזכרתם שחסר לכם לוחם!? עכשיו מאוחר מדיי מכדי להיזכר. הוא מת! והכול באשמתכם כי לא הייתם מרוכזים מספיק! הוא מת! הלוחם הכי טוב שלכם מת!''.

אך לא הייתה יכולה לעשות זאת, וגם אם כן הם לא היו שומעים אותה. זה חלום או שמה סיוט? יכול להיות שזה סיוט.

כי העובדה שג'ייס מת, ועוד בקרב? בהחלט לא היה חלום טוב.

היא ידעה שבמציאות  ג'ייס לעולם לא היה מפסיד בקרב שכזה. אין סיכוי. הוא לוחם טוב מכדי להפסיד לשדים הארורים האלה. חזקים ככול שיהיו.

היא לא יכלה לשאת את העובדה שתאבד את ג'ייס. לא עכשיו. זה אולי החלום הכי אכזרי נוראי שחלמה עד עכשיו.

היא הרגישה שהיא חייבת להתעורר ממנו.

וברגע שפקחה את עיניה , המילים הראשונות שצעקה בצרחה צורמנית כמעט איומה, מילים שהיו מהולות בפחד ודאגה לשלומו של ג'ייס היו '' לא! ג'ייס! זה לא יכול להיות! הוא לא מת! הוא לא מת! לא!'' הצרחות היו כול כל מאיימות, ומלחיצות שהצליחו להעיר את אמטיס משנתה הערבה שבה הייתה שקועה עד עכשיו.

היא הייתה חייבת להתעשת על עצמה. להירגע. לנשום כמה נשימות. הכול בסדר, ניסתה  להגיד לעצמה בשקט.

כול גופה נטף זיעה קרה, מה שגרם לפיג'מה הוורודה שלה, שעכשיו הייתה לחה מזיעה רטובה, להידבק לגופה כמו מסטיק.

מצחה גם  כמו גופה להט מרוב חום, ובשקט ששרר בחדר, יכלה לשמוע את ליבה דופק, והולם במהירות עד שכמעט יצא מתוך גופה.

שיניה נקשו ברעד, וידיה רעדו גם כן. איזה חלום נוראי הוא זה? היא בחיים לא חלמה חלום כזה נוראי.

אבל עמוק בתוכה היא ידעה שהיא צריכה לסמוך על ג'ייס. הוא בחיים לא יפסיד. וגם אם כן, הוא ימצא את הכוחות בתוכו לעמוד ולהמשיך להילחם ביצורים הדוחים והמפלצתיים האלה.

עדיין היה לילה, ואז היא ראתה צללים שמתקרבת לדלת שלה, ושמעה קול נשי שקרא בשמה '' קליירי'' אמר הקול הנשי בדאגה '' קליירי הכול בסדר איתך? קרה משהו?'' אמטיס פתחה את הדלת בבהילות, והדליקה מיד את האור בחדר, מה שכאב לעיניה המבועתות מפחד של קליירי.  היא הביטה בה, מנסה להבין מה קרה '' קליירי?'' היא שאלה, והבעת דאגה על פניה המודאגות '' למה צעקת ככה? שוב היה לך סיוט נוראי?'' נישמע שהיא מתנהגת כמו אימא דאגנית שדואגת יתר על  המידה לבת שלה.

קליירי, ששמעה את  השאלה שלה, הרימה אליה בקושי מבט, ורעד מוגבר נישמע בקולה כשדברה '' אמטיס... זה היה... כלומר... כן'' היא עצרה  לרגע, מנסה לעכל בבטנה את הסיוט, ונלחמה בדחף לא לרוץ לשירותים, ולהקיא את  כול מה שהיה שם. היא הרגישה קור מצמרר וכואב מכה בגופה. זה לא היה נעים. היא נטפה כולה מים. ממש הזיעה.

אמטיס ראתה את זה, ועזרה  לקליירי לקום מהמיטה '' בואי'' היא אמרה לה ברוך, ואחזה בזרועה '' כדי שתשטפי את עצמך. תרגישי טוב יותר אחר כך'' היא ליוותה אותה לחדר האמבטיה, שם היה לה חלוק לבן תלוי על הדלת, ומגבות רחצה לבנות.

קליירי נכנסה למקלחת, והדליקה את הדוד. המים היו חמימים ונעימים. היא גם ככה רעדה מקור, והזיעה כולה בגלל הסיוט הזה.

היא ניסתה לחשוב, בזמן שהתרחצה במים החמים, למה חלמה את החלום הזה. מה הוא ניסה לומר לה.

היא ידעה שיש רק פירוש אחד לחלום המטריד הזה: מלחמה באופק.

הם תמיד היו מוכנים למתקפת שדים. אין מצב שהם לא היו מוכנים. והם לוחמים טובים. היא ידעה את זה. אבל כנראה  החלום הציג בפניה את מה שהיא לא מעזה לספר לאחרים במציאות: שהיא פוחדת שיום אחד, אחד מהם יפסיד בקרב וימות. ולא משנה מי זה יהיה.

כשחשבה על  זה; השם היחידי שעלה בראשה היה שמו של ג'ייס.

כמובן, שגם מהאחרים היה לה אכפת, אבל מכוון שהרבתה להיות כול הזמן בחברתו של ג'ייס, היא החלה לחשוב עליו יותר, ולדאוג לו יותר מאשר לאחרים.

היא איכשהו הייתה קרובה אליו יותר, וקשורה אליו בקשר פיזי ונפשי מאשר האחרים.

אחרי שסיימה להתקלח, היא יצאה, נגבה את גופה במגבת הלבנה, ואז התעטפה בחלוק  הלבן, ויצאה משם.

היא הרגישה קצת יותר טוב מאשר הרגישה קודם בחדר שלה.

אמטיס כבר חיכתה לה בסלון, ליד שולחן עץ גדול '' איך את  מרגישה?'' היא שאלה ברגע שראתה אותה,

קליירי הסמיקה מעט, ולא ידעה מה  לענות.

'' זה בסדר'' הרגיעה אותו אמטיס בקולה  הנעים עכשיו '' לכי להתלבש, ואחר כך תבואי. אני מחכה לך'' היא אמרה, וקליירי נפנתה בסיבוב לחדרה, והלכה משם.

כשהגיע לשם, חיכתה לה הפתעה. אומנם טובה, אבל הפתעה שהיא לא ציפתה למצוא  בשובה לחדרה.

'' ג'ייס?'' היא שאלה, ועיניה נפערו בתדהמה מופתעת '' מה לעזאזל אתה עושה כאן בחדר שלי?'' היא לא הצליחה להבין מתי ואיך הצליח להתגנב לחדר שלה.

אבל הוא רק חייך חיוך שובבי '' הייתי בסביבה ו... ראיתי שהחלונות בחדר שלך היו פתוחים אז כמו ערפד טוב, שמתגנב בחסות החשיכה, ניצלתי את ההזדמנות, ונכנסתי  לחדרך מבלי שאפילו תרגישי בי''. אפילו בחשכה היא יכלה לראות את תווי פניו המדויקים אך היפים שהיא אהבה כול כך לראות. בעיניה הוא תמיד היה יפה. לא משנה מה.

'' אבל אתה לא ערפד. אתה צייד צללים'' היא התלוצצה, והסמיקה  מעט. היא לא הייתה לבושה בבגדים. היא הייתה עטופה בחלוק לבן '' רוצה שאלך?'' הוא שאל אותה כמעט בלחישה, והביט בחלוק הלבן שלבשה '' נמממ'' היא מלמלה לעצמה יותר מאשר לו '' אני צריכה להחליף בגדים אז...'' הסומק בלחייה רק גבר יותר, והיא רעדה מעט.

ג'ייס כבר הבין את  הרמז. הוא אף  פעם לא היה בחדרה של בחורה כשהייתה  צריכה להתלבש. הוא ידע שגם נשים צריכות את הפרטיות שלהן כשהן מתלבשות.

הוא יצא מחדרה, והניח לה להתלבש.

כשסיימה, שאל אותה אם הוא יכול להיכנס, והיא אישרה לו. הוא נכנס.

'' הכול בסדר קליירי?'' הוא שאל אותה בקול הנעים שלו '' את נראית מוטרדת. קרה משהו?'' השאלה גרמה לה לחזור לסיוט שחלמה שבו זנבו של שד מצליפה בו, הוא ניתך לאחור על קיר, מנסה לעמוד, ואז הזנב הדוקרני חוזר וחודר לתוך גופו של ג'ייס, מפלח את גופו, ופוער בו חור ענקי, ואז מוציא אותו, שולף אותו ממנו באכזריות כמו ששולפים סכין חדה מתוך משהו מוצק- כמו אבן, ואז הוא נופל לאחור ומת.

היא חששה לספר לו על הסיוט. לא כי ידעה איך יגיב. לא. כי היא פחדה שהוא יצחק עליה, ויגיד לה שהחלום  הזה היה מטופש לגמרה, ושאין לה כלל ממה לפחד. הוא הרי לוחם טוב. היא יודעת את זה. הוא כבר נילחם המון פעמיים בשדים מהסוגים האלה. הפחד שלה מיותר לגמרה. פחד לא טבעי- כי היא ציידת צללים. גם היא תצטרך בעתיד להילחם בשדים האלה. אסור לה לפחד. לא עכשיו. היא צריכה להיות חזקה לטובת כולם.

היא נשאה אליו מבט מלא דאגה '' אני...'' היא היססה קלות '' אמטיס מחכה לי במטבח ג'ייס... והיא בטח דואגת לי'' קולה רעד מאוד.

ג'ייס אחז בכתפיה, וליטף את ראשה, וכמו חלון שקוף, הוא קרא את  מחשבותיה '' אל תגידי לי; שוב חלמת סיוט שבו אני נילחם בשדים, אני מפסיד והם הורגים אותי? זה העניין?'' מפיו זה נישמע כאילו שהיא לא היחידה שחולמת את הסיוטים הנוראיים האלה שבהם הוא נילחם בשדים ומת.

כאשר שמעה את זה, ליבה הלם בכוח ובכזאת מהירות, שהיא פשוט ניתקה ממנו, וצעדה כמה צעדים לאחור '' מה...!? איך...!? אבל לא אמרתי כלום. איך ידעת שחלמתי את זה?'' היא שאלה, רועדת  כולה,  אבל מופתעת שג'ייס הצליח לקרוא את מוחה כמו ספר פתוח

'' את לא היחידה שחולמת את חלומות הזוועה האלו שבהם אני מפסיד. זה נראה שאתם ממש לא סומכים עליי, ובוטחים בי שאני אנצח בקרבות האלה. זה ממש  מרגיז. אני לוחם טוב! ואתם לא צריכים לפחד. תפסיקו עם זה!'' נישמע שהוא ניפגע, ואולי נעלב מהעובדה שבחלומות של השניים, הם חולמים שהשדים מביסים אותו. למה הם כול כך דואגים לו? ממה הם כול כך מפחדים?

קליירי לא הצליחה להבין למי התכוון ג'ייס כשאמר את המילה 'אתם'. אז  היא לא היחידה שחולמת את  החלומות האלה? אם כן, אז מי עוד חולם חלומות זוועה נוראיים שכאלה? מי כבר עוד במשפחה  הזאת חושש לחייו של ג'ייס ולא מעריך מספיק את כישורי הלחימה שלו?

ולכן היא שאלה '' מי עוד?''

'' מי עוד מה?'' חזר אחריה ג'ייס בזעף כשידיו שלובות זו בזו

'' מי עוד חולם את  החלומות האלה ג'ייס?''.

ג'ייס נאנח, והוריד את שתי ידיו לצידי גופו '' אלק'' אמר לבסוף בקול מובס.

אלק? דווקא הוא? חשבה לעצמה, למה דווקא הוא? טוב... היא ידעה שאלק תמיד דאג לג'ייס כשיצא להילחם. הוא אהב אותו. ולכן דאג לו כול כך. זה לא היה חדש.

'' אלק?'' היא נשמעה מופתעת '' טוב... אפשר להבין  למה...'' היא לכסנה את עיניה לצד כמו מי שמרגישה נבוכה מעט על השאלה המטופשת שלה.

'' כן'' הוא ענה, והביט בה קצרות '' אתם לא צריכים לפחד שאני אפסיד'' הוא ענה בתקיפות '' כי זה בחיים לא יקרה!''.

היא ידעה שהחלומות שלה ושל אלק נובעים מהפחד ובעיקר מהאהבה שלהם לג'ייס.

הוא פזיז. הוא עושה דברים בלי לחשוב. הוא לא חושב שברגע שיצא להילחם , לאחרים יהיה אכפת אם ישוב משדה הקרב או לא. הוא פשוט יוצא ונילחם. ככה זה.

'' ג'ייס...'' היא השפילה עכשיו את מבטה לרצפה.

הוא רצה להתקרב אליה, ולהגיד לה שתפסיק לדאוג לו. שתפסיק לדאוג בכללי. שתסמוך עליו שהוא יכול לנצח, ולהביס את השדים  האלה. שתיתן בו קצת אמון, אבל לפני שהספיק לעשות  משהו קולה של אמטיס הפר את הדממה '' קליירי! קליירי!'' היא שמעה אותה קוראת לה,

'' כדי שתלך עכשיו ג'ייס. ניפגש בבוקר בסדר?'' היא אמרה לו בקול לחוץ מעט ורועד, הוא הנהן קלות בראשו , ליטף  את לחיה, ונשק קלות למצחה '' בסדר קליירי''' אמר '' נתראה בבוקר''. החלון עדיין היה פתוח, והוא פשוט, כמו זאב קל רגליים, קיפץ דרכו, ועשה את  דרכו למטה. היא קיוותה שהוא בסדר. שהוא לא מת בזמן  הנפילה כמו הרגישה עכשיו.

כששמעה את קולו קורא לה, נרגעה. הוא בסדר. הוא לא מת.

אמטיס פתחה את הדלת בדאגה '' קליירי'' אמרה במהירות '' לא שמעת  שקראתי לך? מה לקח לך  כול כך הרבה זמן?'' היא שאלה, והביטה בה,

'' נממ  ג'ייס היה כאן כרגע ו... הוא לא הספיק להישאר אז הוא הלך'' היא פלטה בלית ברירה, מרגישה נבוכה וחשופה כמו במשפט גזר דין אכזרי.

אמטיס קימטה את מצחה מעט '' ג'ייס? מה הוא עשה כאן באמצע הלילה? הוא לא ישן?'' שאלה קלות, מבולבלת

קליירי משכה בכתפיה '' לא יודעת. גם אותי זה הפתיע. הוא אמר שהיה בסביבה, וכנראה קפץ לבקר אותי כשראה שהחלון היה פתוח'' היא הסבירה.

היא ידעה שהיא צריכה   להסביר את עצמה טוב יותר בפני אמטיס. שהיא צריכה לספר לה על החלום הנוראי שלה אבל מה כבר תוכל  אמטיס לעשות? זה רק חלום. הוא לא אמיתי. הוא רק משקף את הפחד הכי גדול של קליירי שהיא לא מעזה לחשוף מחוצה לו. היא בסך הכול תוכל לנחם אותה, להרגיע אותה, ולהגיד לה שציידי הצללים לעולם לא יפסידו בקרב, ושאין לה מה לדאוג. שמותר לה לפעמיים לפחד ולדאוג לאנשים היקרים לה מכול. זה טבעי.

גם היא בעצמה, המון פעמים חששה לחייו של אחיה הגדול. זה מותר. אין שום פסול בלפחד. זה אנושי לגמרה.

'' יש משהו שאת לא מספרת לי קליירי?'' נדמה לה שגם אמטיס, כמו ג'ייס קראה אותה כמו ספר פתוח '' נממ... חלמתי חלום מפחיד אבל אני לא רוצה לדבר עליו. אני  יודעת שזה סתם חלום שנוצר כתוצאה מהפחדים הכי עמוקים שלי. אני יודעת. ג'ייס הוא לוחם טוב. הוא לא יפסיד. אני יודעת את זה. פשוט יודעת. ואני צריכה לסמוך עליו למרות העובדה שהוא פשוט פועל כנגד רצון כולם'' היא שחררה את העול הכבד והמעיק שדחק בגופה וליבה.

היא הרגישה מעט טוב יותר עכשיו.

אבל אמטיס רק חייכה קלות '' זה בסדר קליירי. מותר לך לפחד. את דואגת לג'ייס. אני יודעת. כמו שאני דואגת ללוק המון פעמיים. אם תרצי לשתף אותי בחלום, את מוזמנת'' היא אמרה לה, ונראתה רגועה ושלווה לגמרה.

קליירי החלה להרגיש שוב את העייפות מתגנבת בחזרה לגופה. עדיין היה לילה בחוץ. והשעה הייתה שתיים לפנות בוקר  כמעט.

'' אני חושבת שאני אחזור לישון'' אמרה קליירי לפתע.

אמטיס הבינה אותה '' אין בעיה קליירי. תחזרי  לישון. את זקוקה לזה יותר ממני. אני אחכה כאן עד שלוק יחזור. הוא אמור לחזור עוד מעט. למרות שכבר מאוחר'' היא נראתה מעט מודאגת מין השעה ומין העובדה שלוק עדין לא שב הביתה.

'' אני בטוחה שהוא יחזור בקרוב. הוא בטח יצא לצוד עם הלהקה שלו או משהו'' אמרה קליירי בפשטות לא  דאגנית כמו שאמטיס הרגישה עכשיו.

אמטיס נאנחה '' כן. את בטח צודקת. טוב לכי לישון מה אני משגעת אותך עם הדאגה שלי ללוק...''.

קליירי פלטה צחקוק קל '' בסדר. לילה טוב אמטיס. ואל תדאגי. לוק ישוב''.

הוא נופפה לה בידה, ושבה לחדרה שלה.

היא הורידה את בגדיה, והחליפה לפיג'מה נקייה יותר, ויפה.

היא נכנסה לתוך המיטה כמו קודם, חשבה קצת, והרהרה בחלומה. חשבה על המפגש המפתיע שהיה לפני כמה דקות בחדרה עם ג'ייס, ועל הדברים שאמטיס אמרה לה,  והחליטה שללילה הזה היא צריכה להניח למחשבות שלה, ופשוט לעצום עיניים, ולישון. פשוט לישון. בלי לחשוב יותר מדיי. רק לישון.

וכך עשתה. היא סלקה את כול המחשבות מראשה, את כול המחשבות הטורדניות, ומוחה נשאר ריק  לחלוטין. טוב... כמעט ריק.

הדמות של ג'ייס הייתה היחידה שעוד ריחפה במעומעם בראשה. זה לא הפריע לה. כי היא רצתה שהוא יהיה שם. יהיה איתה, ישמור עליה ויגן עליה מכול צרה שהיא.

היא התהפכה על הצד, הצמידה את שתי כפות ידיה זו  לזו, עצמה את שתי עיניה, ונרדמה כך עד שהבוקר עלה שוב בשמי ניו יורק.

ביניתים עוד לא קיבלתי טלפונים וסמסים מאף אחד. טוב כי עדיין מוקדם למרות שכבר 9. אבל כולם קמים לקראת 11 ,12.

בכול אופן מההורים קיבלתי קיבלתי שרשרת חמסה ליומלדת מיהלומים אמיתים,

ובערב אנחנו הולכים למופע סטנד אפ של אורנה בנאי. מכירים אותה נכון?

אך לא ממצב האומה וגם מארץ נהדרת.

ואהה שכחתי לציין שסוף סוף ישרא זכר אותי! איזה כייף!

הנה, תראו:

כינוי:  haunted princess

בת: 20
 מגאניב נכון? *~~*

ועכשיו שיר ש... טוב אומנם לא הכי מתאים אבל אני אוהבת אותו , וכששמעתי אותו חשבתי שהוא מתאים לקליירי וג'ייס בקטע שהיא חולמת על הסיוט והוא תמיד יהיה שם לצידה.

אבל קודם תמונות,

 

 את החתימה אני אשים בסוף.

ועכשיו השירים:

 האמת שהוא כבר הופיע בפאנפיק של לן וקאיטו אבל הוא פשוט שיר מדהים!

ואיך לא? השיר המיוחד שאני תמיד שמה ותמיד אשים בכול פעם שהבלוג הזה יעבור איתי את היומלדת שלי:

 הוא עבר איתי את יומלדת  18, 19, ועכשיו הוא עובר איתי את יומלדת 20 ! אשכרה החלפתי קידומת. אני מרגישה זקנה בגיל הזה.

שאני כבר נערה עצמאית לכול דבר. מבאס להיות זו שדואגת לעצמך. שמפסיקים לדאוג לך.

ואהה מי שהבטיח להיות  בפוסט הזה שיקיים! U.U

ואהה כבר סיימתי את כול שלושת הספרים של בני הנפילים בפעם השנייה!

עד שהספר הרביעי יצא זה כבר יגיע למצב שאני אקרא שוב את כולם בפעם השלישית! אלוהים! אבל לא ממש אכפת לי לקרוא אותם שוב כי הם פשוט מעולים וכייף לקרוא אותם.

זוכרים את החתימה  הזאת? בחרתי דווקא בה ( למרות שיש עוד אחת מיומלדת 18) גם בגלל הצבע הקר שמתאים למזג  האוויר וגם בגלל שהיא יפה ומיוחדת *-*''

יאיי שועולני קטון ושמח 3:

 

וקופיפון קטן עם בלון 3:

 

ולסיום: להתראות לכולם ותהנו ( אני מקווה להנות ולהפיק את  המיטב מהיום הקצת מדכא הזה ._.'').