כותרת אומנם ארוכה, אבל היא כולה קשורה אחת בשנייה. דבר מוביל לדבר.
אז נתחיל בראשון- נפילה.
היה לי שיעור רכיבה ביום רביעי והכול היה בסדר גמור עד שהגענו לחלק של הקפיצות ( כן אני כבר קופצת עם הסוסים מעל מכשולים למי שלא יודע).
בכול מקרה הסוס שלי היה יחסית נמוך, אבל זאת לא הבעיה.
בהתחלה היה לנו מכשול איקס שאותו הצלחתי לעבור יחסית בסדר,
ואז היה לנו מכשול אוקסר שזה מכשול ישר. לא איקס.
בכול אופן לא יודעת מה קרה, וכנראה שלא באתי במהירות מספיקה ולא היה לי קצב, ולא קמתי בזמן מעל המכשול, ומה שקרה זה שאחרי המכשול, עפתי קדימה, ואז עפתי הצידה, ונפלתי מהסוס.
כמובן שבאותו הרגע לא הרגשתי כלום. כי לא מרגישים את הכאבים מיד. מרגישים אותם ביום המחרת.
אז עליתי שוב על הסוס אחרי הלם קצר וקפצתי שוב.
ביום המחרת, כבר הרגשתי את הכאבים בכתף ימין שליף ובצוואר ( מסתבר שיש שרירים בצוואר וכאשר מקבלים שם מכה אז מרגישים כאילו הצוואר תפוס).
בכול מקרה הייתי גם מאוד עייפה ביום המחרת ( חמישי), ולא יכולתי לזוז בכלל. כול הגוף שלי היה פשוט תפוס.
ולקראת הערב המצב שלי החמיר. לקראת 8 או 9 ככה זה.
התחלתי להזיע ברמות מטורפות, הראש שלי הסתחרר באיזה 180 מעלות לפחות, לא יכולתי להתמקד בשום דבר, כול העולם פשוט הסתחרר לי, ואז הרגשתי בחילות מטורפות והתחלתי להקיא ללא הפסקה. זה היה פשוט נורא.
הייתי חצי מתה, והדבר היחדי שרציתי באותו הרגע היה פשוט למות. רק למות. לא היה לי כוח יותר לכלום.
וכמובן שהזמנו רופא שעשה לי כמה בדיקות, ובסוף שלח אותי למיון.
מה שמזכיר לי שעכשיו נעבור לנושא השני בכותרת- בית חולים
אז הרגשתי רע, ממש רע, לא הצלחתי בכלל לשבת. בכלל לא! לא יכולתי לדבר ורק צעקתי כול הזמן מחוסר אונים מוחלט.
והקאתי והקאתי, וכול הגוף שלי פשוט הזיע כאילו עבדתי ממש קשה, ואיבדתי יחסית הרבה נוזלים.
הרגשתי על הפנים. הייתי גמורה. חצי מתה.
אז מד''א מתנדבים הגיעו ועשו לי בדיקות, שאלו כמה שאלות,
ובסוף הזמינו לי אמבולנס בלית ברירה ושלחו אותי למיון.
הפרמדריקים היו צריכים ממש לעזור לי לקום. כי ברגע שהושיבו אותי על הכיסא רפלקס ההקאה הגיעה ישר מיד. אז נתנו לי שקית הקאה.
זה היה פשוט לילה זוועתי ביותר.
אז שמו אותי בתוך ניידת של אמבולנס ( פעם ראשונה שלי), ולקחו אותי לבית החולים הכי קרוב לאזור מגוריי. בית חולים תל השומר.
הגעתי לבית החולים, ועד שהגיע אליי רופא ( כי היה עמוס שם באותה שעה) לקח בערך איזה חצי שעה או שעה עד ששמו לב עליי.
ואז חשבתי לעצמי שהרופאים כול כך עסוקים עד שבכלל לא אכפת להם שאני סובלת. שאני צריכה משהו דחוף נגד בחילות.
לבסוף הגיע הרופא, שמו אותי באגף 6 וחיברו לי אינפוזיה עם פרמין ( משהו נגד בחילות כדי שלא אקיא).
עשו לי גם סיטי ראש ( כי היה לי חשד לזעזוע מוח), ועשו לי גם בדיקות דם,
והכול היה תקין.
עשו לי גם אקגה ללב ששם גילו שיש לי 'לב טוב' *-*'' באסה.
אז הבדיקות היו תקינות, הסיטי ראש היה תקין, וגם הלב היה תקין.
עד שהגעתי לבית החולים הרגשתי על הפנים ולא הפסקתי להקיא.
רק שהגעתי לשם וטיפלו בי ונתנו לי תרופות, התחלתי להרגיש טיפה טוב יותר.
נתנו לי פעמיים אינפוזיה ( שתי שקיות).
ואז נתנו לי אופתלגין בנוזלים נגד הכאבים.
והרופאים אמרו שהבחילות נגרמו כתוצאה מהכאבים בצוואר.
זה יכול לגרום לסחרחורות ובחילות.( תשמעו לי זה ממש לא נעים. אז פשוט תזהרו).
הייתי בבית החולים בערך מ10 בערב נראה לי עד 4 לפנות בוקר.
ההורים שלי היו גמורים. מסכנים.
ואני לא רציתי להשתחרר. רציתי שישאירו אותי שם להשגחה אבל לא היה צורך.
לא האמנתי שאני אחזור שוב לבית חולים.
הפעם האחרונה שהייתי בבית חולים הייתה לפני 7 שנים בערך, כשאבא שלי היה בצרפת ונישארתי בארץ עם אמא שלי, והיה לי ווירוס של בחילות וסחרחורות נדמה לי,
ומאז התפללתי שאני לא אשוב שוב לבית החולים. כי אני שונאת בתי חולים. זה דיכאון מוות!
אבל משום מה הייתי כול כך מותשת ועייפה שזה פשוט לא דיכא אותי. אז פשוט ישנתי שם עד שבאו לבדוק אותי.
ואז לאחר כמה שעות, אח שלי בא לבקר אותי, ואמר שאמא של החברה הראשונה שלו ( זאת שעשתה לו את כול הצרות) הטילה על המשפחה שלנו עין הרע.
הנושא הבא-עין הרע
למה עין הרע? כי:
א. סבא לי בבית חולים
ב. אח שלי הגדול בן ה44 נקע את הרגל
ג. האח השני הקטן שבא לבקר אותי נפל מסולם
וד. אני נפלתי מהסוס( שלא באשמתו אגב. באשמתי כי לא קמתי בזמן ולא הייתי בתזמון עם הסוס).
אז מבינים? אז התחלנו לחשוב שכול המקרים האלה לא היו סתם.
מישהו גרם להם. מישהו הטיל עלינו כישוף. שם עלינו עין הרע.
כי זה לא סתם קרה לכולנו בבת אחת.
זה בטוח עין הרע.
בכול אופן השתחררתי אתמול מבית החולים ב4 לפנות בוקר והרגשתי טוב או יותר.
הפרמין עזר לי לבחילות, והסחרחורות עברו פחות או יותר.
אני עדין לא מרגישה הכי טוב. הצוואר עדין כואב לי, והשרירים הגוף תפוסים לי.
זה יקח כמה ימים טובים.
אבל עכשיו, בגלל מה שקרה ההורים שלי רוצים להקפיא את הרכיבה ( לעצור את השיעורים לכמה זמן), ואז לראות מה יהיה.
הם מפחדים שבסוף יקרה לי באמת משהו. מכול הנפילות האלה.
ונפלתי מלא פעמיים. זאת לא פעם ראשונה.
אבל כנראה שהפעם זאת הייתה נפילה חזקה ולא טובה שגרמה לכאבי הראש הבחילות והסחרחורות הנוראיות האלה שפשוט לא יכולתי לעשות כלום. כלום! שום דבר! הייתי מחוסלת! מתה! ורציתי למות.
ועכשיו אני לא רוצה להפסיק לגמרה את הרכיבה רק בגלל שהם דואגים שפעם הבאה יקרה לי משהו יותר רציני.
זה התחביב היחידי שיש לי אחרי קריאה וכתיבה! אני לא רוצה שהם ייקחו את זה ממני.
ובגלל זה אני לא רוצה להפסיק.
אז אני מקפיאה את השיעורים, נכון לעכשיו לחודש.
זה עצוב לי להקפיא.
כי עד לאותו יום ושיעור לא חשבתי בכלל על הקפאה וגם לא חשבתי שאחרי הנפילה הזאת אני אגיע לבית חולים בכזה מצב מטורף שאני מזיעה, מקיאה, וסובלת מסחרחורות נוראיות.
בקיצור אני לא יודעת מה לעשות, ואני לא רוצה לעזוב את הרכיבה לגמרה בגלל זה.
אני יודעת גם שהתחביב הזה הוא דיי מסוכן בגלל הנפילות. וכול נפילה היא שונה מקודמותיה.
אבל עדיין.
אני לא יודעת אם להפסיק לגמרה או לא.
מה אתם חושבים?
אני אוהבת את התחביב הזה. זה הספורט היחידי שאני עושה אחרי שהפסקתי עם השחייה.
בקיצור סיפור מהתחת מה שניקרא.
זה בהחלט לילה שאני בחיים לא אשכח! בזה אין לי ספק.
מה שמזכיר לי שהכלבה שלי שרי, ממש הייתה בהיסטריה. היא לא הפסיקה לנבוח ולרוץ מכאן וכאן כמו מטורפת.
היא הבינה שמשהו קורה איתי. היא דאגה לי. היא כלבה חכמה מאוד!
כי עד שבאו לפנות אותי לבית חולים היא סירבה לעזוב אותי. היא לא עזבה אותי לשנייה!
היא ממש דאגה לי המסכנה הזאת.
היא הרגישה שמשהו לא בסדר כשהגיעו הרבה אנשים לבית שלי.
בכול אופן אני פחות או יותר בסדר עכשיו.
אני רק צריכה לנוח כמה ימים ויהיה בסדר.
אני מקווה.
הצוואר עדיין כואב. זה ייקח כמה זמן.
מה לעשות עם הרכיבה לעזאזל?
אני אדבר על זה גם עם הפסיכולוגית ביום שלישי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
אהההההההה הוא כזה שקסי!! באמת!! מתה עליו!! *~~*''