סיכום חזרה לישראל
חזרתי לפני 6 ימים לישראל, ושמחתי,
אבל השמחה שלי לא הייתה שלמה.
קיוויתי ואולי ציפיתי ואף רציתי לפגוש את כולם שוב.
אך זה לא קרה.
הצלחתם להיפגש בלעדיי, ביום שחזרתי,
אבל ברגע שחזרתי לישראל ממש,
זהו.
כבר לא הצלחנו יותר להיפגש.
לא הצלחתי אפילו להיפגש איתך לבד.
עבר שבוע שלם מאז שחזרתי, וכול הניסיונות שלנו להיפגש, עלו
בתוהו.
רצינו להיפגש ביום שלישי אבל חבר שלך היה בספא.
מעניין.
כשאני הייתי בחו''ל, לא הייתה לכם בעיה להיפגש בלעדיי כולכם
יחד,
אבל כשחבר שלך היה בספא... זהו.
זה ביטל הכול.
אפילו לא חשבת על האפשרות שניפגש רק ארבעתנו בלעדיו.
נתת לזה להרוס לנו מפגש שלם רק כי הוא היה באותו יום בספא.
ואז הגיע יום רביעי, ולא עשינו כלום.
ואז... יום חמישי הגיע.
לא ראית אותי שבועיים שלמים, והעדפת להיפגש עם איזו בחורה
על פניי.
בסדר.
בלעתי את הכאב ואת האכזבה ואת הכעס בשקט.
רציתי שזאת תהיה
אני, אבל לא.
לא בחרת בי.
בחרת בה.
ומה שהכי פגע בי שלקחת אותה למקום הפרטי והרומנטי שלנו!
איך אני אחזור לשם שוב!?
זה כואב!
אטמתי את הלב שלי כול השבוע כדי לא להשתגע ממחשבות ורגשות,
ובכול זאת... הכול כואב,
הכול מתסכל,
הכול מאכזב,
הכול פשוט לא שלם.
אין לי כול ספק שחתול
שחור עבר בין כולנו,
וגם בינך וביני.
חתול שחור גדול מאוד,
ואני לא יודעת איזה חתול.
הפעם האחרונה
שנפגשנו כולנו יחד , הייתה בשבוע של המפגש הכפול- רביעי, חמישי, שישי.
והפעם האחרונה שהייתי איתך לבד, הייתה כשעזרתי לך בפעם
השנייה עם הלימודים שלך, וטיפלת לי ברגליים בעיסוי שמן.
וגם לפני שטסתי ראיתי אותך.
אבל עצוב לי עוד יותר שגם לפני שטסתי , לא הצלחנו להיפגש
כמו שצריך בארבעת הסופ''שים שהיו לנו לפני שטסתי,
ואחרי שחזרתי...
זהו.
שום דבר שניסינו לעשות, לא הצליח.
טסתי לחו''ל לשבוע וזהו? הכול מתמוטט לנו???
ככה זה עובד!?
ואז הגיע יום שישי.
הסיבה שלא הצלחנו להיפגש היא כי היה חג.
לא היו אוטובוסים, אז לא הצלחנו להיפגש ולאכול צהריים יחד.
וגם בערב לא הצלחנו להיפגש.
ואז שבת הגיעה.
חבר שלך שלח הודעה והציע שניפגש בצהריים לאכול בחוץ.
אמרת שכול אחד בבית שלו.
זה היה נכון.
כולנו היינו בבתים שלנו ולא עשינו שום דבר מיוחד.
אז איפה פה בדיוק הבעיה??
למה לא הסכמת להיפגש ולצאת?
היית בבית שלך! כולנו היינו בבתים שלנו! וזאת הייתה
ההזדמנות האחרונה שלנו להיפגש לפני שאתה חוזר לעבודה וללימודים שלך.
לפני שאני חוזרת לשגרה העמוסה שלי.
אתה תעשה הכול כדי להתרחק מממני!?
כדי לא לראות אותי!?
כדי לא לדבר איתי!?
כבר לא אכפת לך ממני מספיק!
זה העניין!!!
כול ההתנהלות שלך ושל החברים שלך איתי השבוע, הרגיזה אותי.
עצבנה אותי.
תסכלה אותי.
אכזבה אותי.
מה הטעם בחברים אם אני לא רואה אותם??
מה הטעם בחברים אם אנחנו לא מצליחים להיפגש ביחד כולנו!?
אפילו איתך לבד, לא הצלחתי להיפגש.
לא הצעת לי להיפגש איתך לבד, והיה לך זמן פנוי אחרי
הצהריים.
היה לך זמן פנוי מספיק כדי לפגוש בחורה מדהימה אחרת.
לא הזיז לך אפילו קצת שלא ראית אותי שבועיים.
חשבתי שזה יעשה לך משהו בלב, אבל כנראה ששוב טעיתי.
אני תמיד טועה בקשר אלייך.
חתול שחור ארור!
הרס לנו הכול!
התרחקת ממני ממש.
הרחקת אותי מחברים שלך.
הרחקת אותי ממך (למרות שכול השבוע דיברנו בטלפון ובהודעות).
אין שווה יותר מלראות אותך פנים מול פנים.
ועכשיו, אחרי כול זה,
אחרי כול האכזבות, ואחרי כול המפגשים שלא צלחו,
אני נאלצת לחזור לשגרה שלי בעצב.
בחצי לב עצוב.
כמה זה עצוב.
אין לך מושג כמה.
כמה הלב שלי הרוס מעצב.
~~~~~~~~~~~~~~~~



מחר אני חוזרת לשגרה שלי ולקבוצה החברתית שלי ואני פשוט לא יודעת איך אשרוד שוב את השגרה שלי אחרי החופש יחסית ארוך שהייתי בו.
אני כנראה מפחדת מכול האנשים ומכול הרגשות שחסמתי שיצופו ויעלו שוב ואני לא אדע איך להתמודד איתם.
טוב נו, יהיה מה שיהיה.
אני אתמודד.
אין לי ברירה אחרת.