my cold evil world!

בנוסף להחלפות בבוקר,

החלפנו היום גם מקום מפגש, וזה היה במקום אחר ברחוב מזא''ה 9 .

והיינו בתוך כיתה,

והיינו רק   6 אנשים.

אני , ע, י, עוד בחור י' (חדש חמוד דווקא)  וע'.

וגם מ' הייתה.

מוזר לי לכתוב אותיות ולא את השמות  של האנשים.

בכול אופן, כול המפגש דיברנו על עבודה, ועל מקומות עבודה אפשריים,

סיפרתי לקבוצה על הקייטנות ועל זה שאני שורדת ולא נשברת ולא בוכה, ולא כועסת ולא מתעצבנת, ולא מתרגזת על הרוכבים שלי,

ושאפילו  שקשה לי וחם ומעייף, אני ממשיכה להוביל ומצליחה להתגבר על הקשים שלי.

אז שאלתי אותם אם כדאי לי להמשיך למחזור ג' ואחרון של הקייטנה,

אז המנחה שאלה אותי מה היתרונות שבלהמשיך ,

 אז אמרתי לה שזה נותן לי תעסוקה , חברה של אנשים, משהו להתעסק בו כדי לא להיכנס למערבולת המחשבות שיש לי בראש כול הזמן,

ואין לי באמת סיבה לא להמשיך.

מה שכן אני רוצה קצת חופש לעצמי ללכת אולי יותר לים או לסרטים,

ומצד שני  העבודה פשוט תיתן לי עוד קצת כסף (לא שזה כזה משנה לי כן?),

בכול אופן הדעות של כולם זה שאני אמשיך למחזור ג' של הקייטנה.

כלומר אני אסיים את מחזור ב',

ואני אראה איך אני ארגיש בסוף,

ואז אני אחליט אם להצטרף למחזור ג' של הקייטנה או לא.

סיפרתי להם גם שאני מנסה עכשיו לחפש עבודות,

אולי חנות ספרים ואולי במספרת כלבים,

ושלימודים לא באים בחשבון בשום מצב.

אז אמרתי להם שמלצרית אני לא יכולה להיות,

גם לא חנות בגדים,

גם לא במשרד כי זה פשוט משעמם,

ובספריה השקט שם יכול לשגע אותי,

ושחנות ספרים אני תקועה בין 3 קירות  ורואה רק אנשים נון סטופ ואין אוויר ואין שמש ואין חוץ, וזה יכול לשגע אותי.

ושבקיצור לכול עבודה , אני אגיד לא.

אני אמצע משהו  שהוא לא טוב, שלא מתאיםן לי לעשות,

ואז הם אמרו לי  שכדי לדעת מה לא מתאים לי,

אני צריכה לעבוד גם בעבודות שלא יהיו לי טובות כדי לדעת מה לא מתאים לי לעשות,

ואני אמרתי שאני מפחדת לעבוד בעבודות שלא מתאימות לי,

כי אם אני לא אצליח באחת ואני אפשל,

זה לא ייתן לי מוטיבציה להמשיך הלאה ולחפש עבודות אחרות כי  אני אפחד שגם בעבודה הבאה אני אפשל וזה לא יצליח ואני יאכזב.

והמנחה אמרה   שאני לא צריכה לצפות שעל ההתחלה אני אמצע את העבודה שמתאימה לי ושזה באמת יצליח ויהיה טוב כמו שאני רוצה.

אבל אם אני מתחילה לעבוד,

אז אני לא רוצה על ההתחלה לעבוד בעבודה שלא מתאימה לי ושתגרום לי להרגיש רע עם עצמי שאני לא טובה.

אני לא רוצה ליפול לגיהינום הזה שאני לא שווה כלום ואין לי ערך , ואני לא טובה ושאם לא הצלחתי בעבודה אחת אני גם לא אצליח באחת אחרת.

לא רוצה להיות במקום הזה.

אני רוצה לנסות עבודה שכן מתאימה לי.

שכן יהיה לי טוב ונעים לעבוד בה.

ושאם אני לא צליח בה,

אז שלפחות תהיה לי מוטיבציה לנסות עבודה אחרת במקום אחר.

והעיקר לבוא לכול מקום בגישה חיובית ולא שלילית.

ואני פשוט לא יודעת מאיפה להתחיל.

אני מניחה שקודם אני אסיים את הקייטנה,

אראה גם אני יעשה מחזור ג',

ואם כן,

אז לסיים את מחזור ג',

ואז להתחיל לחפש עבודה  בצורה  שקטה.

לפחות אני כבר בחצי הדרך מלא לפחד על לחשוב על מקומות עבודה אפשריים,

כי בחווה ( שזאת עבודה פיזית קשה) אני מוכיחה לעצמי ממחזור למחזור, שאפילו שקשה, אני מסוגלת ויכולה ואני לא מוותרת לעצמי ולא נשברת  ולא מתעצבנת,

ואני מצליחה לעבור את המחזורים  בחתיכה אחת.

בכול אופן,

אחרי המפגש של הקבוצה,

יצאנו כולנו לבית קפה בתל אביב , וישבנו קצת שתינו ואכלנו ודיברנו,

והיה ממש כייף כי הרבה זמן לא יצאתי עם חברי הקבוצה לאנשהו,

ואז גם התחלנו לדבר על אולי לעשות פיקניק על החוף בסופ''ש כולנו יחד מתישהו...

אבל אלה רק רעיונות בנתיים.

אחרי זה חזרנו  הביתה,

ואני נסעתי ביחד באטובוס עם י'  עד לרחוב שלי,

ומשם הוא לקח  קו 67 עד לבית שלו בהמשך.

דיברתי איתו קצת על עבודה, ועל הקבוצה,

ועל דברים שהוא רוצה לעשות,

והיה דווקא נחמד מאוד להיות איתו.

כשהסתכלתי על הפנים שלו, באיזשהו אופן מוזר והזוי, הוא הזכיר לי  את הידיד הראשון שלי.

לא יודעת למה,

אבל במשהו בפנים ובמבט, הזכיר לי ממש את  הידיד שלי.

אבל הייתי כול כך עייפה ומותשת,

שלא נתי לרגש לעלות ולהפריע לי.

בקיצור זה היה יום מרתק ומענין,

עם הרבה חוויות לכאן ולשם,

ועם הרבה  מחשבות על עבודה.

זה בטוח.

ומחר עוד יום של עבודה.

זהו להיום.

אז אני הייתי כאן.

היום בקייטנות המצב הגופני שלי דווקא היה בסדר גמור.

אבל בפנים היה לי קצת קשה.

לאגור את כול הריגושים והעייפות מיום האתמול, ולבוא עם זה לעבודה בחווה.

בכול מקרה,

היום אף אחד לא יצא להוביל בחוץ.

נשארנו בפנים, והיה חם והיה קשה,

אבל זה היה יום החלפות.

בבוקר הובלתי את צי'קו עם רוכבת שלי שתמיד נמצאת בהובלה השניה או השלישית של היום,

והיה בסדר איתה.

בהובלה השנייה לקחו לי את  צי'קו למתקדמים , אז יצא שנחתי בהובלה השנייה סוף סוף.

בהובלה השלישית הייתי צריכה להוביל את מאוס, ואז לקחו אותו ללונג',

והיתי צריכה להביא  את אפולו.

ואז עלתה עליו רוכבת, רכבה קצת,

ולקראת הסוף  היא התחלפה מישהי אחרת כדי לרוץ כי היא לא רצה בגלל שלא היו לה מכנסיים מתאימות.

ובהובלה הרביעית , המשכתי להיות עם אפולו,

והייתה לי עוד רוכבת שהלכה לרוץ,

ואני שוב הייתי צריכה להחליף סוס,

והובלתי את ערבה (המסכנה שכבר נראית כמו שלד גוסס מהלך) עם רוכב קטן.

ובקיצור,

חוץ מההחלפות האלה כול היום בין הסוסים והרוכבים,

היה בסדר גמור!

היה לי חם, והייתי עייפה,

אבל לפחות זה קצת עזר לי לכבות את כול העומס הרגשי שהיה לי אתמול ביציאה עם חברים של ידיד שלי.

ואהה חברה שלי להובלות הגיעה בתספורת חדשה- כול השיער שלה היה בצבע בורדו!

אם שלי בורדו רק בקצוות,

אז שלה היה כול השיער,

וכול תשומת הלב התמקדה בה ובשיער שלה.

החמאתי לה מאוד, וזה באמת היה יפה לה.

וכולם שמו לב לצבע השיער שלה , כי זה היה ממש בולט.

אבל לא הרגשתי קינאה בתוכי.

כי גם שלי בורדו,

אבל שלה היה חדש יותר משלי, ובכול זאת לא הרגשתי רע לידה בגלל שבתור אדם טוב אני לא רעה לאנשים שטובים אליי, ואני מחבבת אותה כאדם (ושלא תחשבו על נטיות וקטעים רומנטים כן!?)

כול המובילים שם חברים של כולם.

אז אל תקפצו למסקנות.

בכול אופן,

היה לגמרי בסדר היום.

לא היה כזה קשה.

הגוף שלי לגמרי היה בסדר.

אולי בלב היה לי קצת כבד, בגלל כול הרגשות שיש לי שם, לגבי הכול,

אבל חוץ מזה גם היום הזה עבר בצורה טובה.

ועכשיו נשאר הקבוצה אחרי הצהריים, וזהו.

אז אני הייתי כאן.