אני רוצה לעשות סיכום קצר של התקופה הזאת, ולספר למה בעצם פתחתי אותו, וכמובן למה אני סוגרת אותו בחיוך ובשמחה.
הכל התחיל מזה שהרגשתי שאני לא מסוגלת לספר לאף אחד מה אני מרגישה. הרגשתי שיש לי כל כך הרבה מה לספר ולהגיד ולשתף, ואני לא מוצאת אף אחד שאני יכולה להרגיש בנוח להגיד לו את זה, ולכן- בלוג! הפיתרון המושלם.
נתתי את הכתובת שלו לחברה שאני לא בקשר איתה יותר לצערי, ואולי אולי היא קוראת פה עכשיו. (אם כן צרי קשר בדחיפות מיי לאב טימון שלייי)!
היא ידעה עלי הכל דרך הבלוג, וזו הייתה הרגשה נחמדה לדעת שאני מסוגלת לשתף מה שעובר עלי.
בהתחלה רוב הפוסטים שלי היו דיכאוניים. לא כי הייתי בדיכאון אלא כי מצבי הדרדר והרגשתי אכזבה מהחברים שלי.
במהלך התקופה הזאת היו עליות וירידות. בסביבות החופש הגדול הייתה לי עלייה משמעותית ומאז מצבי טוב. מכל הבחינות.
אני מרגישה כאילו סגרתי מעגל והשתחררתי מכל מה שהציק לי בזה שמחקתי את כל הפוסטים (העברתי אותם לטיוטה) והם שמורים אצלי בבלוג למקרה שאי פעם אני ארגיש צורך להציץ בהם, ולהבין כמה התקדמתי בשנה הזאת.
אני חייבת תודה ענקית לכל מי שהגיב ותמך, זה באמת חיזק אותי, ולאחת מיוחדת מאוד שאני מאוד אוהבת (רמז-שפריץ) שבמקרה גילתה שזה הבלוג שלי והיחידה מהחברות הקרובות שלי שיודעת שיש לי בלוג- אני מתה עלייךךךךךךךך תודה ענקית על החיזוק והתגובות <3