[00:28] 

אני דולפת בין 2 עולמות, 

אני כאן, נושמת, חייה... 

אבל העולם ההוא אינו משחרר ממני. 

ככל שהזמן עובר האנושי בי מקבל את האחר, 

אני כבר לא פולשת זרה בגוף זה.
אבל ככל שאני שם אני מבינה,
עד כמה העולם האנושי זר לי...

מוחי מחביא מעיני את העבר, 
כל שאוכל לראות הוא סלט של השנים האחרונות..
ואני יוצאת אל הרחק מכאן
מבלי לזוז ממקומי.

מוחי מתקשה לתרגם את מה שאינו מסוגל להכיל,
מראות שאיני יכולה להסביר...
נוזל כמו מיים, פועם ומרגיע.
עיר בספרה מעל, לבנה וזוהרת.
עיר שנפלה אל חורבות הזכוכית, טובעת בחלל. 
מבוך שאינו קיים, בו יש מראות ותמונות ושערים .
אין סוף עולמות כל כך רבים ושונים,
מלאים סכנות ודברים מפחידים. 

אני לא כאן, או שם. 
לא אני תמיד בין ה2 .. 
[00:48] חסרת השם