כי אמא אמרה

"ברחוב ירמיהו, ממש כאן ממול,

גרים להם נילי, הורים וחתול."

ככה נפתח הספר הכי יפיפה שראיתי. זה ספר מקסים על משפחה שמגלה את הצחוק, שנפתחת לעולם ולחוויותיו. אבל לא העלילה היא החלק החזק של הספר, למרות שהיא בהחלט מקסימה, אלא דווקא הציורים - וזה מה שמיוחד פה, שהם בכלל לא ציורים אלא מלאכת מחשבת של אפליקציית בד וריקמה. במקום לצייר את הדמויות גזרו (או יותר נכון גזרה) אותם מבד וכל הספר נראה כמו ריקמה מקסימה ומדהימה. וכל זה על הרקע האורבני של העיר האהובה עלי (תל אביב כמובן) דבר שהופך את הספר לכל כך מקומי וקרוב במיוחד לילדים התל אביבים אבל לא רק להם. הרקמה כל כך צבעונית ומושקעת וכל כך משופעת בפרטים שגם בקריאה ה-52 אנחנו עדיין מתעכבות על הציורים ומגלות פרטים חדשים ושוב מתפתות להעביר את האצבע על הצילומים-אולי הפעם נצליח לחוש את מגע הבדים. מקסים ומומלץ בחום. את הספר כתבה לבי דאון ואירה בחסד לנה גוברמן. 

והנה תמונה (מהאתר של הוצאת כנרת):

למקרה שלא השתכנעתם אני מצרפת לינק להמלצה על הספר שכתב יהודה אטלס בכבודו ובעצמו, מה יותר מזה...

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1064557.html