לקרוא מה כל מיני אנשים שצעירים ממני כותבים..

קסם שלא חולף, באמצע הבדידות שביחידות המגורים המודרניות המבודדות, בכפתור אחד,

להכנס לעולמות של אנשים אחרים..

פעם היה מעניין אותי גם להגיב ולנסות להשתלב, היום אני פשוט מבקר, תמיד חדש פה ותמיד הכל שטוח ורגיל.

אני לא נוטה לעדכן את הבלוג הזה בפוסטים סתם, אבל זה מרגיש לי כן כמו פוסט סתם, מעניין מה גורם לי לעשות את זה,

ובכן..

אני כרגע עושה משהו משמעותי לי, אני צריך אומץ בשבילו, איכשהו להכנס לפיסת אינפורמציה העתיקה הזאת נותן לי איזה שהוא כח ראשוני..

אבל אלו סתם השערות מטופשות, כמו תמיד..

יהיה נחמד לקבל תגובה ממישהו שהכרתי בגיל 17 פה , מעניין אם זה יקרה,

תמיד מעניין, תמיד מעניין לדעת מי במקרה נכנס לבלוג שלך..

אקראיות שהורסת אותי עד היום, בגלל ישראבלוג?

תכנסו תצאו את המחשב שלכם ילדים, תקבעו ביחד עם חברים שלכם בשעת 2:09 לצאת לישראבלוג,

תתגעגעו לילדות שלכם כבר עכשיו, לא משנה בני כמה אתם, כנראה היא כבר חלפה..

כשיש הנאה זה סימן טוב, תהנו תמיד ילדים, קשה לתפקד עם רגשות מתקדמים יותר בימינו,

אם אתם פוגשים במקרה אנשים שחלמתם במפוקסל במציאות לראות, תנשקו להם את הרגליים היחפות וקצות הבהונות הקרות תמיד.

יופי זה דבר נהדר, חנפנות זה דבר נוראי, אם מחניפים לכם שזה יהיה רק על היופי החיצוני שלכם.

בכל מילה שאני כותב האצבעות שלי עפות על הכפתור הספציפי במקלדת שלחצתי ונשארות שם לנצח, נכרתות להן,

המפרקים, כל כך הרבה יש לי, כל פעם שאני מזיז את גופי כולם מתנועעים בבת אחת, משמיעים קולות חלשים מכדי שאשמע, וברגע שאני בכל זאת שומע אחד מהם אני שוכח מהשאר.

קרירות , אני מתגעגע לקרירות באצבעות הידיים, בימי השנה תמיד אני נוגע במשהו חם עם האצבעות, במחשב, אני לא זקוק לידיים אחרות, כשאני זקוק זה בחוץ, תמיד אני צריך להיות בחוץ , תמיד לראות אנשים, תמיד ותמיד ותמיד.

יש פה טוב בסיסי באתר הזה שאין ברוב האתרים, יש פה רוע שאנשים מוציאים שישאר איתי תמיד, וזה לא רע בהכרח.