לא יודע איך מוכרים לילדים שתיכון זה תקופה שאמורה להיות כיפית. הרגע חזרתי וקראתי קטעים מהבלוג מגיל 17, אוי ואבוי, איזו תקופה נוראית ואפלה.

לא יאומן איזה התעללות מוחית הילדים עוברים בתיכונים הללו, אילו תפלצות הם סובלים במהלך היום (אחד את השני), מזה הדבר הזה, לתקוע אנשים נורמלים (כי תמיד יש אנשים נורמלים) עם אנשים ראנדומליים ( 90 אחוז שהם חרא) ב90 אחוז משעות הערות שלהם? ולתת למורים, שהם לרוב הסטודנטים הכושלים והלא מוצלחים לחנך אותם בתקופה שהמח שלהם מתפתח בשיאו?.

ואחרי זה מצפים שזה ייגמר, ומתחיל הצבא, עוד תקופה נוראית. ועד שזה נגמר אתה מוצא את עצמך בעוד איזה מקום מוכה גורל, כמו איזו פקולטה שאמורה להיות יוקרתית באוניברסיטה, ועד שאתה ממצמץ, עברה לך עוד שנה שנתיים מהחיים. ואז שאתה סוף סוף מבין שכל החיים זה משחק אחד גדול ואתה אחד מהכדורי רגל הרבים שלהם, ובעטו בך כל הזמן, אתה פתאום בן 24, ומתחיל ללמוד איזה משהו מטומטם שנקרא אמנות, ופתאום החיים שלך מוארים ואנשים אוהבים את מה שאתה עושה וזה מאתגר אותך ואתה נוסע לחו"ל פוגש אנשים מכל העולם, וכל הטירוף שצברת בכל השנים לפני יוצא באמנות שלך, ואתה לומד שפות פוגש בנות מעשן מדי פעם,קורא ספרים, וכל הזמן שבזבזו לך לפני!. אתה לא רוצה לבזבז יותר רגע. אז בסדר יכולתי להוולד בן לאיזה משהו שהיה מחנך אותי מגיל 5 כמו פיקאסו או הייתי יכול להרוויח 50 אלף דולר בעמק הסיליקון ולפתח אפליקציות. אבל אני לא מהמיינסטרים ופיקאסו לא עושה לך כלום מעבר לכך שאתה מעריך אותו ואומר שהוא היה צייר גדול, כשאתה מסתכל על המיומנות שלו, כי לא היו לו בעיות בחיים , וכל האנשים שיצילו אותם ממחלת סרטן, אילו חיים יהיה להם בלי התוכן הזה?.

אז אני בולע את כל הזבל שיש בחיים, ואומר תודה שברחתי מכל הדברים האלו, ששרדתי את התקופות הנוראיות האלו, שהפסקתי ללמוד דברים שלא רציתי, שכרגע אני במקום טוב בחיים ואני מתכוון לחזור לקצב הטוב הזה ששיפר לי את החיים, אני אלמד שפות אחיה חיים משמעותיים ואעשה דברים משמעותיים וטובים ומה שיהיה יהיה. אני לא מתכוון להתנצל בפני האנושות על כלום ועל שום דבר. בתוך המח שלכם קיימים ניצוצות שקיימים מחוצה לו ואתם צריכים להכניס אותם למח שלכם ולייצר ניצוצות שיהיו מחוץ לעולם שאנשים אחים יוכלו להכניס אותם למח שלכם,  הבנתם?

אל תשרפו תא מח אחד לשווא, שום דבר לא לטובה אבל גם לא לרעה, כי אין תקן למציאות, אין מציאות סטנדרטית שצריכים לשאוף אליה, ומה שנראה לכם שזוהי המציאות הסטנדרטית זה בסך הכל מין שקר שיש לכם כרגע בתודעה. אז אל תהיו טהרנים בקשר לחיים שלכם ולמה שניתן לכם, תוציאו את מה שיש לחיים להציע לכם. בבקשה אבל תהיו אנושיים ונחמדים לאנשים ולעולם החי ולכדור הארץ וכל מה שאפשר כי אתם לא לבד.