שרתי היום בטקס ועלו לי כמה מחשבות
אשמח לתגובות ותשיתופים משלכם על הטקסים :)
אני עומדת שם
שרה
וקולי חצי חנוק
מדמעות שעולות בגרוני
ואני ממשיכה לשיר
והשיר משרה עליי
אווירת גאווה
ולמרות שהגרון חנוק
והלב מלא עצב
על קרובי השפחה-
הניצולים והנספים
ועל כל השאר הגיבורים
אני גאה
גאה להיות חלק מעם מדהים
ששמר על אחדות
על דתו
על צלם אנוש
ואני יודעת
שלמרות כל מה שאומרים עלינו
על ארץ ישראל
אנחנו עם מדהים
מדינה מדהימה
רק בגלל העובדה הזאת-
שהצלחנו לשרוד
להתקיים כעם בארץ אחת
מאוחדים
ואנחנו עוד כאן
למרות כל המלחמות
ואנחנו תמיד ניהיה-
כי מישהו שם למעלה
אם ה', ואם כוח עליון אחר
שומר עלינו
אוהב אותנו
ואסיים באמירה המפורסמת ביותר:
"נדרתי הנדר
לזכור את הכל
לזכור
ודבר
לא
לשכוח."
-
והנה עוד קטע קטן, גם עליו חשבתי בטקס, תוך כדי דמעות.
אני מצטערת סבתא
אני מצטערת על מה שקרה לך
ואני יודעת
שקשה לך עד היום
שהזכרקון הראשון שלך
הוא את עצמך
אוספת קליפות תפוחי אדמה
לאכול
מהאשפה
אני מקווה שסיפקתי לך מספיק זיכרונות יפים
כתחליף לאלו שלך
כדי שץחשי עליי
ועל שאר נכדייך
ולא על אותם ימים נוראים
ואני מקווה סבתא
שחייך לאחר המלחמה היו טובים מספיק
כדי לכפר על אותם הימים
אני יודעת שקשה לך סבתא
ואני מצטעת על מה שקרה
אבל חשוב שתדעי-
אני מבינה
ואני אוהבת אותך
מאוד.
אשמח לתגובות ולחוויות מהטקסים :)
אני הולכת לראות חברים כדי להוציא את עצמי מהאווירה הזאת :)
אוהבת!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
