Tabula rasa

זה מצחיק כי אף פעם לא חשבתי על עצמי בתור הטיפוס המתחתן, לא זכור לי שחלמתי על שמלה או על טבעת, אפילו שיר לחופה אין לי בראש אבל עכשיו אנחנו מתחתנים (לא ממש עכשיו, באוקטובר) ואני מאוד מאוד מאושרת.

אני חושבת ששנינו ידענו בשלב די מוקדם שזה זה, ביחוד מאז שעברנו לגור ביחד, אבל הוא תמיד היה נראה לי לחוץ מרעיון החתונה ואני, למרות שזה קצת עיצבן אותי לא עשיתי עניין כי:

א. כמו שכבר ציינתי אני לא הטיפוס המתחתן ו

ב.אני מכירה אותו מספיק טוב בשביל לדעת שכשהוא אומר שהוא רוצה לחיות איתי כל החיים אני יודעת שהוא באמת מתכוון לזה.

מפה לשם התחלנו לבדוק את נושא הויזה שאני יכולה לקבל דרך העובדה שאני בת הזוג שלו, חברה של אמא שלו זרקה את הרעיון שנתחתן והתחלנו לדבר על זה, הוא אמר לי שאין לו בעיה עם רעיון הנישואים אבל שאין לו כוח לחתונה (שזה די ברור) אבל בסוף החלטנו

. שמתחתנים! וזה מאוד מרגש ומשמח

השבוע הראשון לא היה קל, שני בקרים ברציפות האוזי העיר אותי ב7 בבוקר ושיתף אותי בכל החרדות והחששות שלו. עכשיו- בדרך כלל הטלפון מזמזם ב7, האוזי עושה סנוז, שניים שלושה ואנחנו מתכרבלים וממשיכים לישון, ואז הוא קם ואני נשארת, לפעמים אני קמה איתו ולפעמים זה הופך לסקס של בוקר, אבל שיחות נפש בשעה הזאת זה קצת מוגזם.

לקחתי אותו לשיחה והסברתי לו שגם אני חוששת ואני מאוד מעריכה את זה שהוא משתף אותי אבל שאני אקלוט הרבה יותר מהתוכן אם זה יהיה בשעה שבה אני גם אהיה מסוגלת להבין את מה שהוא אומר ואפילו להגיב בצורה קוהרנטית..

אחרי זה הוא קצת נרגע ואחרי שסיפרנו להורים שלו (שהיו מאוד מאושרים, ההורים שלו מקסימים למרבה המזל) אז התחלנו להתרגל לרעיון.

אז אולי אני לא הטיפוס המתחתן, אבל הוא בחור שעשוי מחומר ממנו עשויים בעלים, והוא מתוק ומקסים וכיף לי איתו מאוד מאוד והוא עושה כביסה וכלים וקפה כל בוקר ויש לו ריבועים בבטן וטוסיק חמוד והכי חשוב- אני אוהבת אותו בכל ליבי והוא האדם הכי קרוב אלי בעולם כולו ואני יודעת שזה גם מה שהוא מרגיש.

ועוד מעט, אני אקרא לו בעלי, וזה יהיה מוזר בהתחלה אבל זה גם מרגיש מאוד נכון.

ואני לא יכולה להפסיק לחייך כשאני חושבת על זה.