Tabula rasa

בהתחלה בכלל לא רציתי טבעת, אמרתי לו שאני רוצה לקעקע טבעת כי זה יהיה לי יותר נוח בעבודה. הסתכלתי כל כל מיני קעקועים ברשת, לא מצאתי משהו שאהבתי.

בסוף השבוע סיפרנו להורים שלו, הם מאוד שמחו ואבא שלו אמר באיזה שהוא שלב: אז איפה הטבעת? ואז נפלה ההחלטה, לקנות טבעת.

בארץ לא כל כך מקובל הענין הזה של האירוסין, בד"כ אין חגיגת אירוסין ולא טבעת אירוסין, פה זה עניין די חשוב. עושים מסיבת אירוסין שתודה לאל מפאת גילנו המתקדם ויתרנו עליה והטבעת זה סוג של סמל סטטוס שנועד להצביע על עושרו של החתן המיועד, בחורות כאן מסתובבות עם אבנים אימתניות ומנופפות בהן לכל עבר, וזה קצת יצר בי אנטיגוניזם לכל הענין אבל החלטתי שכן, אני רוצה טבעת.

אז ביום שבת בצהריים שזה היום החופשי של שנינו עטינו את מיטב מחלצותינו ויצאנו לציד הטבעות.

החנות הראשונה היתה של מעצבת, היא היתה נחמדה והסבירה לי באריכות, היו שם שתיים שמצאו חן בעיני, אחת מאוד עדינה עם עיקול משני צידי היהלום ושניה קצת יותר מאסיבית, ישרה עם יהלום במרכז, כולן מזהב לבן ויהלומים

.זה עדיין לא הרגיש לי לגמרי נכון, אני כנראה לא טיפוס של תכשיטים חשבתי (מה שנכון, אין לי כמעט ואינני עונדת)

משם המשכנו לעוד כמה חנויות, בחלון לא היה שום דבר מעניין, בחנות אחרת היתה עוד אחת מהסוג הישר שדי מצאה חן בעיני, המוכרת שם היתה חיכנית ומלוקקת ולא הסתכלה לי בעיניים, אבל מאוד ניסתה למכור.

הו, היא אמרה במתק שפתיים, יש לך מזל שהג'נטלמן הזה רוצה לקנות לך טבעת.

מה זאת אומרת? אמרתי מיד, לו יש מזל! בעל החנות שהיה שם התחיל לצחוק- כל הכבוד! הוא אמר לי, תשובה נכונה!

יצאנו משם והמשכנו לחנות גדולה ועמוסה עם מלא תכשיטים בהנחות ענק ומוכרת אסייתית חריפה וזריזה שניסתה למכור לי טבעת עם יהלום אימתני שהיה במבצע ועל הדרך להתאים לה עוד טבעת נישואין ועוד טבעת לרגל שנההולדת הילד הראשון.

האמת שזה לא היה נראה רע, מה גם שבשלב הזה כבר התחיל להשבר לי, ראיתי נצנוצים בעיניים, הכל היה מבריק ורועש ונראה אותו הדבר ונמאס לי למדוד, אני לא מתה על שופינג, רציתי רק טבעת ולנוח.

יש עוד חנות אחת, אמר האוזי, בית ממכר עתיקות שיכול להיות שיהיו בה טבעות בסגנון קצת אחר.

זו היתה חנות קטנה בפסז' הטבעות היו מגובבות במגשי קטיפה והיה קשה לראות אבל ראינו שתיים שאהבנו, ציצלנו בפעמון וניכנסנו, המוכר היה גבר לא צעיר, אוסטרלי שורשי ומקועקע.

אחרי שהוא ראה אותנו מתלבטים הוא שאל אם זה ליום הולדת או למשהו יותר מיוחד, אז אמרנו שמשהו מיוחד :)

קישקשנו איתו עוד קצת, היתה טבעת אחת שאהבתי, היא היתה מאוד עדינה ובול בגודל המתאים, האוזי אמר לי אח"כ שזה נראה לו זול מידי...הוא חשב להוציא אלפי דולרים וטבעת שעולה פחות מאלף נראה לו לא ראוי.

המוכר היציע שנלך לקפה ונחשוב על זה, אז הלכנו לקפה ואמרתי לו שזהו, את זאת אני רוצה, גם אם היא לא יקרה או אופנתית, היא נראית עלי הכי טוב ואני אוהבת אותה.

אז חזרנו וקנינו, המוכר היה נראה מאוד מבסוט והתרגש בשבילנו וגם מזה הייתי מבסוטה שהוא לא מלוקק כמו שאר המוכרות, הוא אמר שזו טבעת מהתקופה הויקרטוריאנית ושהיא לפחות בת 90, עשויה מזהב ופלטינה ויהלום באמצע, לא קטן מדי או גדול מדי, בול בשבילי.

בדרך הביתה אמרתי לו שאני אוהבת את הטבעת ולא רק בגלל שהיא יפה אלא בגלל מה שהיא מסמלת.

גם אם עד עכשיו לא חשבתי שאני טיפוס של מערכות יחסים, או תכשיטים, אבל כשמצאתי אחד שאני באמת אוהבת(ואחת שאני באמת אוהבת) אני אעשה את המאמץ ואשמור עליו, ועל הטבעת.

וגם כי היא מזכירה לי קצת אותו, כי הוא לא רעשני, או נוצץ או מכריז על האיכויות שלו בקול גדול, הוא עדין ויפה, ואיכותי אבל צריך להביט קצת בשביל לראות את זה.

(היא יותר יפה במציאות).