הוא מסתכל עליי בהערצה, בהערכה, באופן כזה שהעיניים שלו נוצצות מהתרגשות, הוא מסתכל עליי כמו שהיא הייתה מסתכלת. ההבדל הוא שאני מסתכלת עליו באותו האופן. הוא רואה אותי כשווה אליו, ולא כמו איזו נערה צוציקית שמחפשת חבר בוגר כי זה מגניב. הוא רואה אותי כמו שאני בלי המעטה החיצוני שאני אוהבת לשים לי מדי פעם. הוא רואה אותי כחשובה לו, הוא גורם לי להרגיש חשובה. להרגיש כאילו אני היצור הכי יפה ומיוחד שנברא, אף אחד אף פעם לא גרם לי להרגיש ככה.
אני רואה אותו כפי שהוא, כפי שהוא אוהב ורוצה להיות. הוא מרגיש כל כך חופשי שלפעמים יוצאות לו ציפוריי דרור מתחת ללשון ובין השיניים. אני רואה אותו כמשלים אותי, אני רואה אותו כמקביל אליי. אני רואה אותו כחכם כמו שעון שוויצרי, אני רואה אותו כבעל אנטיליגנציה רגשית, כמגע חם מושלם, כמושך בטירוף.
הוא מלטף את האוזניים שלי במילים המדוייקות, הנכונות.
הוא נוגע בי בתוך ,בפנים, מסובב ומשנה לי כיווני אוויר.
הוא מנפץ לי חששות בראש לחתיכות קטנות ורבות ככוכבים.
הוא מפיץ לי תשוקות רועדות כשיר בכל הגוף.
הוא טוב, טוב מידי, ואני רעה.
obidi.
שהופכת נשית מיום ליום וזה נורא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
