גיבורים

"היי...
אני אנונימית ואני בת 13.
זו הפעם השנייה שאני כותבת זו, וכל אות שנכתבת גורמת לי לצמרמורת ולכאבים בגוף.
לא סיפרתי לאיש על כך, ואת האמת שאני מנסה להדחיק זאת.
קשה לי לספר זאת, כי אני ילדה מאוד ביישנית וסגורה. אני לא יודעת עם ככה נולדתי, או זה תופעה מההתעללות.
בשבילי זה צלקת. כי כל פעם שאני עוברת ליד המקום, או חושבת על זה, יש לי הרגשה של הקאה.
 
זה היה כשהייתי בגן. גן ילדים.
היו שם 2 גננים, שאני חושבת שהם היו זוג.
אחת אישה, ואחד גבר.
אני זוכרת ממש במעורפל, כנראה ההדחקה.
 
הוא היה מולי מרחוק [הגנן], ופשוט קרא לי.
זה היה כשכולם ישנו שנת צהרים.
סירבתי לו, ולמזלי לא עשה לי כלום.
אבל הייתה עוד ילדה, שהסכימה לו.
והיא פשוט ניגשה והכניסה את ה*** שלו לפיה.
וזה פשוט הגעיל אותי. היום זה מגעיל אותי.
כל פעם שרציתי ללכת לשירותים, התאפקתי כדי לא ללכת לבד.
לא יכולתי ללכת לבד, בפחד שהוא יהיה שמה.
אחרי שנה [או שנתיים] של סבל, יצאתי מהגן הזה.
עברתי לגן טרום, שזה גן לפני בית הספר היסודי.
שמה היה כול כך כיף, ונעים.
אני זוכרת משמה הרבה יותר מהמקום הקודם.
ואז הגיע היום, שאמא שלי החליטה לבקר שמה שוב.
נאלצתי באי רצונות, ללכת, ולא עזבתי אותה לרגע.
ראיתי אותו, ורציתי למות מפחד. פשוט למות.
 
כל פעם שאני ניזכרת בזה, אני חושבת- אולי זה דימיון? אולי זה סתם חלום?
אבל לא. יש לי צלקת, והיא - המיניות.
ההטרדה שלו הפכה לצלקת המיניות שלי.
אני מגיל קטן התחלתי לאונן, ולחשוב על דברים סוטים, ולחפש דברים סוטים.
וזה עד היום. וכל פעם שאני נזכרת בזה, אני עוצרת את החשיבה.
אני לא יכולה לחזור ולדבר על זה.
 
ומה גם, שיש ילדה בכיתה שלי, שמתה לה האמא.
מאז, כולם מסתכלים עליה באופן שונה.
מסתכלים עליה בתור 'הילדה המסכנה'. 'הילדה שאמא שלה מתה'.
אני לא רוצה שיסתכלו עלי ככה. עוד יחשבו שאני חולת מין, או שאני מסכנה.
בגלל זה, לא סיפרתי לאיש.
שמרתי את זה בלב כמו אבן, שכל יום גדלה יותר ויותר.
 
אני מצטערת שרשמתי המון, פשוט ראיתי את הבלוג, והייתי חייבת לפרוק איפה שהוא.
ובבקשה, אל תרשמי לי לספר, כי זה הרבה יותר קשה ממה שאומרים.
 
באהבה, מיצ'-אנונימית."

מיצ' היקרה, תודה על השיתוף.

אישית, אני חושבת שלא צריך לעניין אותך איך אחרים יסתכלו עלייך כי הם לא באמת מבינים ועד שלא יסבירו להם ברצינות- הם לא יבינו. אבל אני מבינה אותך, אני מבינה את הרצון לשמור את זה לעצמך ולא לספר ולפרוק במקומות אחרים ואנונימיים.

השאלה עד כמה תוכלי להחזיק זאת בפנים בלי שזה יתחיל לצאת החוצה בדרכים לא בריאות. אני חושבת שעזרה חיצונית מקצועית יכולה מאוד לעזור.

אנחנו באמת מקוות שתצליחי להחלים ולהיות חזקה.

מחבקות ואוהבות,

רוז ופייק- צוות גיבורים.

[email protected]

נא לציין כינוי.