December 29 2008
אבי
בעבודה, רייצ'ל הודיעה בבוקר שהיא תישאר אצל חברה אחרי הלימודים ואמי יצאה עם לוק.
כל הבית עומד לרשותי, לפחות למשך השעה הקרובה.
לפני
מספר דקות גשם החל לטפטף, עתה כבר הפך למבול.
הבטתי
מבעד לחלון חדרי שהיה בקומה השנייה. ענפי העצים השתוללו ברוח, נלחמים על מקומם.
עננים
אפורים וכבדים כיסו לחלוטין את השמיים, לא מאפשרים לקרני השמש לחדור.
אנשים
לבושים במעילים כבדים רצו הנה והנה, מחפשים אחר מחסה.
מבחוץ
נשמעו פעמוני הרוח, מרעישים.
הכל היה
נראה כתמונה מסיפור ישן.
התנתקתי
מהנוף. פסעתי לעבר חדר האמבטיה, רגלי סופגות את קור המרצפות.
סגרתי את
הדלת ופתחתי את הברז, פולט מים חמים ששחררו אדים.
הורדתי
את בגדיי ונשארתי עירומה, מביטה בהשתקפותי במראה.
בצדה
השני של המראה הופיעה נערה צעירה, שערה ארוך ומבולגן, גופה כחוש, חיוור, מורעב,
משתוקק למשהו אחר. עיניה הירוקות היו כבויות, כבר לא נצצו כמו בעבר, חיוכה חושף
השיניים נעלם והשאיר אחריו שפתיים סדוקות.
אך מי
זאת הנערה הניצבת שם, זועקת ללא קול? אותה לא זיהיתי. בוודאי זרה שהחלפתי פניה
באחר.
הבחירה
הייתה קשה. במה לבחור? "לוס" קראתי לחברתי הטובה. "מה עדיף? החצאית
הלבנה או השחורה? אני לא מסוגלת להחליט!"
היא
ניגשה אלי ובחנה את האפשרויות. "אממ.. לכי על הלבנה."
הלבשתי
על עצמי את החצאית, אליה צירפתי חגורה שחורה וחולצה כחולה.
"אני
כבר לא יכולה לחכות! זה יהיה פשוט מדהים!" חזרתי על עצמי שוב ושוב.
"איפה נפגוש את נסטיה וג'סיקה?"
"ליד
התחנה, חבר של נסטיה יסיע אותנו."
"אני
עדיין לא מאמינה שהוזמנו למסיבה של דין! את חושבת שיש לי סיכוי איתו?" צחקתי.
"את
רוצה לדעת מה אני חושבת? אני חושבת שהוא לגמרי נדלק עלייך." ענתה לוסי.
"דיי..
את סתם אומרת.. למה שהוא יבחר דווקא אותי?" השבתי תוך כדי סירוק שערי.
"אממ..
אני לא יודעת. אולי כי את יפה, מוכשרת, חכמה, בעלת החיוך הכי מדהים שקיים."
"אני
חושבת שקצת הגזמת.." צחקתי, קצת מובכת.
"ממש
לא." לוסי סיימה לעצב את שערה. "איך אני נראית?"
"מושלם."
חייכתי אליה. שתינו כבר היינו מוכנות לצאת, משתוקקות להגיע לאירוע.
גופי
הרועד כוסה במגבת הלבנה.
שלפתי את
סכין הגילוח, היחידה שיודעת את סודותיי.
הרגשתי
את החוד בקצות אצבעותיי.
ישרתי את
זרועי וחתכתי את עורי החיוור עם הסכין החדה. הכאב המרגיע השתחרר.
חיכיתי
לראות את הדם נוזל. הציפייה. טיפת דם אחת זלגה לה באיטיות במורד זרועי.
לעזאזל!
זה אף פעם לא עמוק מספיק, לא אדום מספיק, לא כואב מספיק, לא טוב מספיק.
ניסיתי
שוב, הפעם השקעתי יותר מאמצים והצלחתי לחדור עמוק יותר, אך לא עמוק מספיק.
הנחתי את
הסכין על הרצפה, מיואשת.
הבטתי
ברגלי הימנית, היא כבר כולה התמלאה בשריטות דקות, מסודרות בצורה אופקית.
העברתי
את זרועי על גבי העור המחוספס, שוב ושוב.
זהו, אני
לא שפויה, מטורפת מוחלטת.
"הנה
הם!" צעקתי בהתרגשות.
לוסי
צחקה. "תרגיעי, עוד מעט תתחילי לטפס כאן על קירות."
המכונית
עצרה. מתוך החלון הגיחה ג'סיקה, מחויכת. "למה אתן מחכות?".
אני
ולוסי הצטרפנו לג'סיקה במושב האחורי, נסטיה הייתה מלפנים.
"אז,
איך אתן? מתרגשות?" שאל תום, החבר של נסטיה.
"כמובן!"
השיבה לוסי. "אך אני לא בטוחה מה לגבי קייט, היא קצת מדאיגה אותי."
צחקתי
ותקעתי מרפק בצלעותיה של לוסי. "מה, אסור לי להתרגש?".
נסטיה
וג'סיקה השמיעו צחוק קליל.
"חכי
שתגיעי לשם, אז כל האקשן יתחיל." אמרה ג'סיקה.
לא
יכולתי למחוק את החיוך מהפנים, זה הולך להיות הערב המושלם! ומי יודע? אולי אפילו
אצליח לבלות קצת זמן עם דין. הו.. דין, הבחור המושלם, כל כך מלא בביטחון עצמי, כל
הבנות נופלות לרגליו. אילו רק היה מבחין בי.. בי, מה כבר יש בי?
"קייט,
הלו?" נשמע לאוזניי קולו של לוסי. "את כאן?".
"מה?"
התעוררתי ממחשבותיי.
"את
קצת מרחפת.. על מה חשבת?" שאלה נסטיה.
"יש
לי ניחוש..." צחקקה לוסי. "דין?". איזו מעצבנת לוסי.
כולם
צחקו.
"הנה
עוד אחת שנפלה ברשת."
"דין,
באמת? את לא רצינית.." התערב חברה של נסטיה.
"לוסי!"
הסמקתי.
"רדו
מהמסכנה.." אמרה ג'סיקה. "אבל באמת, הוא חתיך וכל זה, אבל מה את מוצאת
בו?"
לא
יכולתי לענות על השאלה הזאת. מה באמת מצאתי בו? טוב.. אני לא יודעת. הוא פשוט
הקסים אותי, בחיוך הממיס הזה שלו.
"טוב..
מה? שחררו." אמרתי.
הם מיד
הרפו מהנושא, התעסקו בשלהם, מלהגים.
אוף, אני
רוצה כבר להגיע לשם.
האמבטיה
התמלאה כבר במים החמים, המראה התחבאה מאחורי האדים.
נשכבתי
בפנים, גופי כוסה בשכבה חמה ומרגיעה. ניסיתי להגיע לשלווה.
את לא
יכולה להמשיך כך לנצח, אמר צד אחד, את חייבת להוציא את זה החוצה, החתכים כבר לא
עוזרים, הם רק מביאים איתם יותר רגשות תיעוב וכעס. לדבר על זה עם מישהו? שאל הצד
השני, אולי עם ג'סיקה? מה פתאום! אני לא יכולה לומר לה את זה, היא הייתה שם באותו
הלילה, למחרת אפילו לא שאלה מה איתי, למה שיהיה לה אכפת? נסטיה? אני בקושי חברה שלה..
לוסי לא תבין. סת'? כן בטח.. הוא בכלל התעלם ממני. איך הוא מעז בכלל? תמיד הייתי
שם כשהוא היה צריך אותי, אמנם הוא לא הרבה לדבר, אך לפחות הייתי שם, איפה הוא
עכשיו? פתאום נזכר שאני קיימת..
ההורים
שלי? ממש לא. אני כבר יכולה לדעת איך הם ירגישו כשהם יסתכלו עליי, בתם המזוהמת.
ואולי
בכל זאת? ניסה לשכנע אחד הצדדים. לא. איך בכלל אפשר לבוא אל בן אדם ולומר לו דבר
כזה? זה פשוט בלתי אפשרי. זה לא מעניין את אף אחד, עדיף כבר שתשאירי את זה לעצמך,
תלמדי להתמודד לבד.
ניסיתי
להוציא את המחשבות מהראש, מאמינה לרגע שזה אפשרי.
יש אפשרות
אחת, יותר קלה, דרך להפסיק את הכל, את יודעת.
התחננתי
לשקט.
"זהו?
הגענו?" קפצתי מהתרגשות.
"כן."
קרצה אלי נסטיה בעודה יוצאת מהרכב וטורקת את הדלת אחריה.
יצאתי
החוצה בזריזות.
אני לא
מאמינה! סוף-סוף! לפני היה שביל קצר המוביל לחצר ענקית, מאחוריו מבנה גדול אף
יותר, בית בעל 3 קומות. וואו, חשבתי לעצמי.
"קדימה."
רעש
נוראי נשמע משם, הדבר רק גרם ללבי לפעום בקצר מהר יותר, בהתרגשות.
עקבתי
אחר ג'סיקה, נסטיה ותום, שלא הצליחו להבין מדוע אני כה מתרגשת.
עברנו
בין האנשים, מברכים לשלום ומדי פעם מעברים שיחת חולין.
"היי,
קייט! בואי לכאן!" קראה אלי ג'סיקה, מיהרתי לעבר הקול.
"תראי
מי כאן."
לפני עמד
דין, הבחור הגבוה שגורם ללבי להחסיר פעימה.
"היי.
קייט, נכון?" איך.. איך הוא ידע את שמי? הרגשתי כבת 12 מאוהבת.
"כן.
אני מניחה שאתה דין." ניסיתי להסתיר את התרגשותי הרבה.
"טוב..
אני זזה." הודיעה ג'סיקה ונעלמה בתוך הקהל עם איזה בחור.
"אז
מה את חושבת עד עכשיו, נהנת?"
"בהחלט!
זה פשוט מדהים!"
"אני
שמח לשמוע." הוא חייך אליי.
זה הולך
נהדר! אל תפשלי! תשאלי אותו משהו.
ניסיתי
לחשוב בזריזות על נושא לשיחה.
"אז..
אתה כל הזמן עורך מסיבות כאלה?". מה? מה זאת השאלה הזאת?
הוא צחק.
"כן, אפשר לומר, בדרך כלל פעם בחצי שנה, או שנה."
"מגניב."
השבתי.
"היי,
רוצה סיור?"
"מה,
עכשיו? באמת?"
"בוודאי."
הוא חייך שוב. "בואי."
נכנסתי
אחריו למבנה הגדול. הבית היה פשוט מדהים!
"יו,
דין!" קרא מישהו. "איפה אתה? שעות אני מחפש אותך."
"היי,
רון. תכיר, זאת קייט."
"היי
קייט." רון חייך אליי חיוך שובבי.
הם פנו
לרגע לצד והתלחששו ביניהם, תהיתי על מה. כעבור 2 דקות דין חזר אליי. "מצטער.
בואי נמשיך."
עלינו במדרגות.
עוד ועוד אנשים נחשפו לעיניי.
המקום
היה פשוט עצום, על הספות היו מרוחים זוגות אוהבים ואחרים התרוצצו בכל מקום,
מאושרים.
תפסנו
לנו פינה, על ספה אדומה שהייתה צמודה לקיר.
הבטנו
מהחלון. "ומכאן את יכולה לראות את החצר האחורית והבריכה." וואו, בריכה!
החצר הייתה גדושה באנשים. מה זה, כמה אנשים יש כאן?
"אז,
קייט. את לומדת עם ג'סיקה?"
"כן.
בחורה נהדרת."
הוא הביט
בי וחייך. זה הולך פשוט.. מושלם! איך זה קרה?
"תפזרי
את השיער." הוא הורה, עדיין מחייך.
עשיתי
כפי שציווה.
"ככה
זה מושלם. את כל כך יפה.."
הסמקתי
ובמהירות הוא רכן לעברי ונישק אותי. זה היה מוזר ומהיר מדי, אך זרמתי עם זה
והרגשתי נהדר.
התנתקנו
אחד מהשני והתנשפנו.
הוא צחק.
"את יודעת.. את נראית קצת חיוורת. להביא לך משהו לשתות?"
"כן,
אני אשמח." חייכתי והוא נעלם. לא יכולתי להאמין למה שקרה הרגע, הרגשתי שאני
מתפוצצת מרוב אושר.
והנה הוא
חזר, כוס פלסטיק מלאה מים בידו. הודיתי לו ושתיתי.
הדקות
חלפו במהרה, דיברנו קצת, הרגשתי מאוהבת.
"את
יודעת.. מאוד רועש כאן, רוצה נלך למקום קצת יותר פרטי?"
נבהלתי
מעט מההצעה.
"אני
מצטער.. אני מ.." הוא החל לומר אך קטעתי אותי. "למה לא?". יופי, כמעט
סירבת, היית הורסת את הכל.
הוא לקח
אותי אחריו מחוץ למבנה, פילסנו את דרכינו מבין ההמון והתחלנו להתרחק.
נכנסנו
למוסך, הרגשת בלבול אחזה בי.
"יש
משהו שאני חייב להראות לך." הוא אמר, מחייך אליי חיוך עדין, הרגשתי מוגנת,
אין לי ממה לדאוג.
נכנסנו
למכונית, סוף-סוף היה קצת שקט.
הרגשתי
לרגע סחרחורת קלה, אחזתי בראשי ומצמצתי.
"את
בסדר?" הוא שאל. "הנה, קחי." הוא הגיש לי בקבוק מים.
שתיתי
במהירות, מנסה לפקח את עצמי.
העברנו
את הזמן בפטפוטים חסרי תועלת.
הוא שוב
רכן לעברי ונישק אותי. כאב הראש שלי גבר.
"דין..
אני לא מרגישה כל כך טוב.."
"תירגעי."
אמר והמשיך לנשק את צווארי, מפשיט אותי מחולצתי.
"דין.."
הרגשתי חולשה. ניסיתי להדוף אותו ממני, אך ללא הצלחה.
תחבתי את
ראשי במים, משחררת צרחה, הכי חזקה שרק יכולתי להוציא.
הרמתי את
ראשי והתנשפתי, דמעות החלו לזלוג. זה לא נגמר, אין לה לזה סוף.
השעה
הייתה מאוחרת, נשארתי לבד.
את
ההרגשה הזאת.. פשוט לא היה ניתן לתאר במילים.
צעדתי
בשולי הכביש, מקווה למעוד ולהתעורר.
הראש
עדיין מסתחרר, אולי זה רק עוד סיוט?
כיסיתי
את עצמי במגבת, יצאתי מחדר האמבטיה, הקור חיבק אותי.
לפתע דלת
הבית נפתחה, אמי מהרה להכניס את לוק.
"איזה
מזג אויר.. לא ציפיתי לכזה גשם! הייתי צריכה להישאר בבית. לוק, תחליף לבגדים יבשים
יותר." היא הורתה לאחי הקטן, שמהר לבצע את פקודתה.
"קייט,
אכלת מהמרק אטריות?" היא צעקה מהמטבח.
סגרתי
מאחורי את דלת חדרי, אין לה מושג מי הבת שלה.
לבשתי
חולצה ארוכה ומכנס ג'ינס ארוך, המסתירים את הסוד שלי.
העפתי
מבט אחרון במראה הקטנה המונחת על השידה. אין לי מושג מי אני.
כינוי:
recognition62
בבלוג זה
בכל הבלוגים
