אתגרים

אמא אהובה,

בליל הסדר ישבנו כולנו מסובין, אחותי ואחי עם בני משפחותיהם, חמי וחמותי וגם את ישבת עם המטפלת הפיליפינית שסידרנו לך לפני כחודשיים. כל אחד מאתנו תרם את חלקו והביא ממטעמיו, כולנו קראנו בהגדה לפי הסדר  וכולנו עזרנו במטבח להגיש, לפנות וגם קצת לנקות. האווירה הייתה נעימה ושמחה, הרגשנו משפחה מאוחדת ותומכת.

האם בזמן שישבת וקראת ואכלת נזכרת בליל הסדר המצומצם בביתנו, כשעוד היינו ילדים ורק חמשתנו היינו מסובין סביב השולחן, וזאת כי נמנעת מלחגוג עם שאר קרובי משפחתנו על מנת שלא תצטרכי לארח אותם? האם היית מודעת לקנאה שחשנו כלפי בני דודינו שהרבו להפגש ולחגוג ביחד את החגים ורק אנחנו היינו נבדלים מהם, מפני שלא אהבת את הדודות? האם חשבת על כך שזה מזל שלא למדנו ממך דבר בנושא המשפחתיות?

למרות הכאב, הקנאה והבדידות שחשנו בחגים ובאירועים המשפחתיים, לא נבוא אתך חשבון, ולא נדרוש תשובות ולא רק בשל מצבך השברירי על רקע מחלתך הפתאומית. הניצחון שלנו הוא בכך שאנו חוגגים את החגים ביחד, גם כשקשה להיערך לכך. הניצחון שלנו הוא באהבה ובקרבה שאנו חשים זה לזה. מחלתך קרבה אותנו אפילו יותר ואת מאוד מרוצה מכך.

כיום, באופן מעט תמוה, כל הנוקשות שלך, הקנאה והעוקצנות נעלמו ממך, ואת הפכת לאישה אחרת, רכה ונעימה (אם כי מאוד נזקקת ותלותית). חבל, אמא, על כל השנים בהם פחדנו ונזהרנו שלא להכעיסך, חבל שהשינוי בא בעקבות מחלה וחוסר מודעות ומעט גם חוסר צלילות, אך יחד עם זאת, אנו נהיה לצדך תמיד, נתמוך בך ונדאג לך ולעולם ניתן לך להרגיש אהובה ובטוחה.

מאיתנו

ילדייך