החיים שלי ( :

שימחתם אותי עם התגובות בפוסט הקודם ( :

אז אני אמשיך ...

בקיצור ,אני הפעם רוצה לחזור לעבר , לכיתה ג' .

החיים יפים .

אני וחברותיי : אווה ונגה . P ;

משחקות בסבבה , הכל טוב ויפה .

פיתאום לראש של אווה ניכנס 'וירוס' ... והיא מחליטה לינקום .

סטופ סטופ סטופ ..

אתם בטח שואלים - על מה לינקום , נכון ?

בחברות שלי ושל נגה . אווה תמיד הייתה משגעת לי ת'שכל - אז היתחברתי לנגה יותר .

אבל לא גילינו לאווה . לא תיעבנו אותה . לא סימנו רגש יתר . אבל היא עדיין הבחינה בכך ..

ונגה , - נגה היא ניסחפת . אין לה דעה בראשה .

הולכת לפי דעותייהם של אחרים . לכן - אווה באה אלייה והתחילה לספר סיפורים ...

מי יודע מה . אין לי מוווווושג !נגה שנאה אותי .

שינאת-סתם .בפשטות . " אני לא חברה של אווה . " הכחישה .

אבל בטון שלה -כן כן - הטון שלה .. הוא היה מזוייף .

'תמימה שכמותך ! כמה זמן עוד תוכלי ליהיות תמימה כ"כ ? אדישה ... מי את ? בובה  ?! ' 

סיננתי בראשי . אלוהים , הילדה שפויה ?

הקיצור ,

יום אחד אווה באה לבייתי. דופקת בדלת - "טוק טוק טוק " נישמע הדפיקה. אני באמצע שיחה בטלפון עם סבתא .

אני פותחת את הדלת ,ומופתעת ליראות את 'האורחת' שלי .

אומרת לסבתא :"סבתא , אני כבר מיתקשרת , חכי לי ." ניתקתי .

"כן , מה אווה ? " אמרתי .

"באתי להגיד לך שאני שונאת אותך " השיבה .

מה לעזאזל ? ! את בסדר ? ! את באה לבייתי , מפריעה לי , בישביל להגיד משהו שמובן לי מאליו .. ?

סתומה !

 "מה את רוצה ממני ? " שאלתי . ניסיתי להרגיע את הרוחות הזועמות בתוכי .

היא ענתה :"דקה" .

הלכה לצד של הבית , רחוק מזווית ראייתי , ודיברה .

למי היא דיברה ?

מי שם ?

עם מי היא מיתייעצת ?

היא פסיכית ? ! היא בסדר  ?!

היא חזרה עם תשובה :"באתי להגיד שאני שונאת אותך ! " השיבה .

חוצפנית שכזו !

שוטה !

"ו ... ? "אמרתי .אני חושבת בתמימות . אולי בכעס . לא שמתי לב לכך .

היא שוב הלכה לאותה פינה להיתייעץ .

היתעצבנתי . 

בצעדיי ענק היתקדמתי לעבר מקומה . שם ראיתי את ...

נוגה  !?  ?! ?!? !?! 

"נגה , מה את עוושה פה לעזאזל  ? ! "

נגה שתקה . היא הביטה בי , אח"כ באווה , שוב בי , ואז על האדמה .

אווה היתפרצה : "פשוט באנו להגיד שאנחנו לא חברות שלך , ביי " , וחטפה את ידה של נגה וסחבה אותה ביחד איתה במעלה השביל והלאה .

O M F G .

אווי אלוהים !

מזה היה  ?!

ניכנסתי הבייתה ושתיתי .

היתקשרתי לסבתא שלי , ודיברתי איתה .

בלה בלה בלה ... שוב דפיקה בדלת . מי זה עכשיו ?

ניתקתי ת'שיחה ופתחתי ת'דלת . שם עמדה אווה ומאחורייה - נגה .

"מה עכשיו ? " שאלתי בחוסר סבלנות .

"אנחנו צמאות ,אפשר שתיי כוסות פלסטיק עם מיים ?" שאלה בתמימות .

רתחתי מיכעס . רציתי ליצעוק : ' פוסטמה אחת ! מה את רווצה מהחיים שלי ? ! עופי לי מהדרך ,את ונגה הדפווקה שלך !'

היתאפקתי . עניתי  לה : "למה שאני אתן לך ? "

היא ענתה בפשטות : "מה ? ! הלכנו רחוק מהביית של נגה עד לפה ... אנחנו צמאות , לא תביאי לנו קצת מיים ? "

רציתי לתת לה כאפה . OOO :

אבל למה , למה ה' עשה אותי  כה רחמנית וטובת לב ?

בלי שרציתי , ניגשתי למיטבח ונתתי להן מיים . "שתו " . הם שתו והלכו .

בלי לומר תודה . ככה , סתם . לעזוב את שדה הקרב ולהשאיר פצועים מאחור ולא להיצטער על כך .

וכך הסיפור מיתגלגל לידיה של אודל ..

הייתי מיואשת . למחרת בבית הספר סיפרתי לאודל .

ווי , כמה הערצתי אותה על כך ! ברגע שהיא שמעה היא הפיצה את השמועה וכל חברותיה הוזעקו .

נגה ואווה קיבלו בושות ! קיללו אותן , עשו להן רע , והייתי אסירת תודה לאודל ..

לנצח ?

לא .

אהבתי אותה , אבל עכשיו , היא מרכז ההטרדות .

היום אווה חברתי , ונגה - ידידתי .

סיפור היסטרי . ילדותי . משנה דרכיי חיים .

הפכתי למקובלת . אך ליהיות מקובלת זה לא אושרי .

מהו אושרי ?

יש לי ביכלל אושר ?

מה ייתן לי ליהיות מאושרת ?

ה' יודע .

החיים ממשיכים . לא להיסתובב לאחור ... הגלגל לא יחזווווור ! 

זהוווווו ( :

אוהבת עדן ! [שם בדוי]

פייקסלים ( : 

כי מצ'עמם לי XD