עבר כבר שנתיים מאז שפתחתי את הבלוג הזה ואם נאמר את האמת הוא עזר לי המון.
כתבתי פה דברים שלא חשבתי שלא ידעתי איך לספר לאנשים ולמי ושלא חשבתי שלמישהו יהיה אכפת לשמוע אותם.
הוצאתי כמעת הכל פה מה עובר לי בראש ועל דברים שהיו לי בזוית הראיה שלי אני שמח שבסופו של דבר המשכתי לכתוב פה.
היו תגובות שממש עזרו לי ועודדו ואתי אפילו אם זה היה רק 
או 
.
לפני שהתגייסתי לצבא הייתי בן אדם נורא בודד ולבד עם עצמו והתגייסתי והתחושה הזאת רק הלכה וגדלה לי לקח לי זמן להכיר אנשים ולהיפתח כלפיהם.
לא היה לי אף פעם אל מי לדבר והייתי צריך להסתדר אם הבעיות האישיות שלי עם עצמי בלבד בלי להסמוך על מישהו אחר .
לא היה לי לאן לפנות אפילו כשניסתי לדבר אם הקב"ן [קצין בריאות הנפש ( פסיכולוג\ית או עובד\ת סוציאלי\ת)] שלא עזרה לי כל כך בהתחלה .
בסופו של דבר החלטתי לפתוח בלוג אחרי שקראתי בלוג מסויים (אני לא זוכר של מי ועל מה) שממש ריגש אותי והחלטתי לנסות גם.
התחלתי ולא האמנתי שאני ימשיך אבל זה עזר לי מאוד כשהבנתי שיש אנשים שקוראים את מה שאני כותב ושאפילו מעת מהם אפילו טורחים ומגיבים לי
אני השתנתי מעת מאז חוויתי המון דברים בצבא והמון אנשים שאני לא ירצה לזכור וחלקם כן .
לקחתי את עצמי בידיים אני מזלזל ביכולות שלי פחות פחות והביטחון העצמי שלי אומננם עדיין נמוך אבל לא עוצר אותי כמו בעבר.
מי שקורא כאן בבלוג מכיר אותי או לפחות תבן אדם שאני יותר טוב מרוב האנשים שאני מכיר ומדבר איתם במציאות .
אני לא מצטער לרגע שפתחתי את הבלוג הזה ואני למרות שכבר כמעת ולא כותב בו יותר לא כי אני לא רוצה אני שוכח מה לרשום אין בי את אותו כמות כעס ואכזבה כמו שהיו לי בהתחלה כי הוצאתי את הכל פה בתוך הבלוג.
אני לקראת שיחרור מהצבא לא נישאר לי הרבה זה רק 4 חודש או פחות אפילו לשירות פתחתי תבלוג הזה כשנשארו לי שנתיים ו 3 חודשים
תודה לכל מי שקרא בבלוג או אפילו שעדין קורא אותו ומסתכל בו תודה לכל מי שהגיב ועודד אותי אני לא יודע עם אני ימשיך לכתוב פה אבל המשתמש תמיד ישאר פתוח למקרה ואני ירצה לכתוב פה משהו טוב או רע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
a_D