כל כך רציתי להתגייס , להיות חלק לא להיות שונה שרק אף אחד לא ידע שיש לי בעיה
ומסתבר שעכשיו מגלה כגדולה מאוד...
התגייסתי בטירונות פשוט התמוטטתי נפשית ופיזית .. לא יכולתי להקיא כי זה טירונות ..
והמחשבה שלאכול משהו עוד מהמטבח הזה או אולי להשמין הרגה אותי אז העדפתי לא לאכול בכלל
ולאכלתי ימים שלמים והייתי צריכה להיסחב עם נשק ולרוץ ולהראות שהכל בסדר בנוסף לכל הלחץ בלי קשר
לבולימיה ה״מתוקה״ שלי..
הטירונות איכשהוא עברה ירד לי פרופיל על תת משקל בגלל ההתעלפויות שהיו לי בטירונות
ועכשיו חשבתי שזהו הכל כבר יכול להתייצב אני כבר בסדיר והכל טוב
אני מרגישה כלואה לא יכולה לעשות כלום מבלי לחשוב על זה לא יכולה לאכול כאן ואם כן הפחד שמשהו ידע שהלכתי להקיא
או יראה או ישמע
אני מרוסקת ובסופשים אני מקיאה ואוכלת ללא סוף אפילו קונה לעצמי מלא שוקולד ואוכל כדי לנסות ל״פצות ״ את עצמי
ולמלא את הריק הענקי הזה
ועכשיו אני חושבת שוב - זה היה טוב בכלל להתגייס ?כל יום הוא סבל בלתי נגמר
אני לא מסוגלת להתמודד עם עצמי יותר
ואני מפחדת לצאת מהצבא בגלל התגובות של כולם
אני כל כך מבולבלת ולא יודעת מה הולך איתי
כדי להרגיש קצת אושר אני חייבת לשתות ולהעסיק את עצמי לפחות לכמה שניות
התחלתי גם לעשן לקחת יותרמידי כדורי הרגעה כי לישון אני לא מסוגלת
אני מאבדת את הראש שלי
אני רק משתגעת ואין לי מושג יותא מה לעשות ..
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
i never changing who i am