כמו כל יום שלישי חוזרת ממנה הולכת והולכת כי זה משכיח קצת את כל מה שלא רציתי לשמוע אבל הפעם כל צעד יותר כבד . המחשבות לא נעלמות גם אם המוזיקה באוזניות תהיה על פול ווליום .עדר של פילים הוא כמו לחש לעומת הצעדים שלי . כולם מסתכלים עלי מוזר - הם רואים שעליתי קילו .. אני כבר לא יפה , אני דוחה
״ את יודעת למה גברים לא מתחילים איתך? כי את נראית דיכאונית וחסרת שמחת חיים, למה שאני בתור גבר יתחיל איתך? מה תתרמי לי חוץ מבאסה?״
תודה. אז עכשיו אני גם מפלצת וגם חסרת שמחת חיים שאף אחד לא רוצה להיות לידה
הכובד מתחיל להחליש אותי . הדבר היחיד שמעודד אותי זה הקלוריות שנשרפות עכשיו .
הכל באלגן הראש בטראנס מטורף , חנק דופק מהיר ולחץ מטורף בחזה ובחילה כל הגוף רועד וחם לי כל כך חם
חברה מתקשרת אולי אם נדבר קצת עליה אני ינצל מהשיגעון שהיה יותר מידי קרוב .
עכשין הנשימה קצת סדירה אפשר להתניע ולנסוע .
התנתקה השיחה.
ודבר היחיד שרץ לי בראש כמו בלופים ברכבת הרים . את לא אוכלת יותר , את לא אוכלת יותר - את שמנה
הכביש לא מעניין ורמזור אדום לא מעניין
הבטן שיוצאת מהחגורה הורגת אותי החנק מגיע שוב .
לא בא לי לחזור הביתה . שם אשתגע יותר אני יהיה מוצפת באוכל , מבטים , אשמה , המון שנאה על עצמי ועל כל מי שבבית שרק מנסה להסתכל עליי עקום .
אבל הפעם- אני לא יאכל . עליתי קילו! מנסה לשכנע את עצמי בדלת חוזרת על המשקל בראש שוב ושוב אולי הפעם זה יעבוד 43.6 43.6 43.6 43.6 43.6 ..
ושוב מוצאת את עצמי עם המזלג לא מצליחה להתרחק מהסיר .
טוב נו . נלך שוב להקיא . אפילו לסתום את הפה את לא יכולה הקולות שוב חוזרים , בטן הריון , כאבים מטורפים בחזה , דופק מהיר , סחרחורת שום דבר לא מעניין אותי חוץ מהאסלה שהיא הדבר היחידי שאני רוצה להיות קרובה אליו.
הקלה מטורפת , קצת פחות כואב מנסה לברוח לחדר בלי לראות אף מבט קוברת את עצמי במיטה וחושבת על כל הטירוף הזה ואז אני נרדמת ובבוקר זה עובר . הכל מודחק . ושוב אומרת לעצמי היום אני לא יאכל . עובר בי גיחוך .
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
i never changing who i am
