*רשום פה משפט נדוש*

"The energy in all of us
The flower of the universe
I'm never gonna set you free
You'll always bee a part of me "

אז..חופש גדול הא? כל כך לא בא לי עליו...אני יודעת שזה שמע הכי מפגר בעולם..אבל בחופש יש לי גם תחרות שאני מפחדת ממנה וגם מבחן מעבר במתמטיקה..ואני כל כך פוחדת להיכשל בדברים האלו שאני מעדיפה פשוט לברוח לפני שאני יעשה אותם..

אני מפחדת כי אני לא מאמינה בעצמי מספיק..אני לא יודעת בדיוק למה אני מסוגלת..וזה למה אני לא מתאכזבת..בתחרות הקודמת?אני ראיתי שעקפו אותי,אז עשיתי כאילו יש לי בעיה עם הסירה..אני מרגישה כל כך מפגרת בגלל זה!!!אני מרגישה שהיה לי סיכוי לנצח אותה אם לא הייתי מוותרת..אבל מעכשיו אני מציבה לעצמי מטרות,והן:

לנצח בתחרות את עדי

להיכנס לכושר מטורף כי עוד יש לי סיכוי

להתאמן הכי רציני שאפשר ובכל אימון לעשות 12 קילומטר ל-פ-ח-ו-ת,ואם אני עושה פחות-אני רצה את מספר הקילומטרים שעשיתי על המים

לשמור על ארוחות קבועות ובריאות.

וזהו...זה הכל...

זה כל כך מוזר וכל כך מפחיד אותי..

לפעמים אני חולמת עלייה,חולמת שהיא בחיים,חולמת שאני/מישהו אחר מוצא את הגופה שלה...

אני חולמת שאני מדברת איתה..אני חולמת ש..שהיא איתי..

ולפעמים-זה פשוט מפחיד אותי עד שאני לא יכולה לחזור לישון..ושאני מוצאת את עצמי רואה טלויזיה בפחד כל הלילה..

רועדת מכל סנטימטר של האשליות שלי.

למה אנחנו תמיד חולמים על הדברים האלה?על הדברים שאנחנו לא רוצים שיקרו,שאנחנו מפחדים מהם.

אני למשל מפחדת שגם לי יהיה סרטן,אני מפחדת שזה גנטי.אני בטוחה שיום אחד אני אחלום על זה שאני חולת סרטן או משהו...

זה פשוט...לא יודעת...

כאילו..ברור שהייתי רוצה שהיא תישאר בחיים...אבל ..השאלה היא..מה היה קורה אילו היא הייתה נשארת בחיים?

לא הייתי יותר בקשר עם 3 ה"אחים" שלי?לא הייתי יותר בקשר עם ה"הורים" שלי?ואולי הייתי בכלל אצל האבא הביולוגי שלי[או לפחות

ככה הוא מגדיר את עצמו...עלאק אבא..]

החיים שלי לא פשוטים כמו שהצלחתם להבין עד עכשיו..אבל מסתדרים...איכשהו..