דרקון עייף ממסדר האופל

אני מרגיש קצת כמו בסרטים כשהמרצה נכנס לאולם ההתעמלות בתיכון המקומי, הכיסאות ריקים, רק שני הומלסים שנכנסו פנימה להתחבא מהקור.

(מישהו אמר קור?? אם יש קור אמיתי- הביאוהו אלי...)

היי. תודה שבאתם.  (צריך לפתוח בבדיחה. כולם אומרים. אבל אין לי כלום. אולי עדיף להציע את הטיפות האחרונות בפלאסק שחבוי בכיס ג'קט הטוויד)

ההתרגשות מהשיבה שלי לוותה בעיקר במבטים משועממים והתלהבות כנה נרשמה רק מצד אחד הזוטרים (אם כי היררכית פחות זוטר ממני)  שאץ להטיל עלי תיק שאין לו חשק לטפל בו. ולא פלא.  זה מזן התיקים שבמבט אחד אתה מבין שאין לך שום סיכוי שלא להתבזות. מילא.

מי רוצה לאכול צהריים במרכז תל אביב ב – 2  לאוקטובר? אני תמיד ממש רעב אחרי התבזות טובה..

עדכונים מהמגרש הביתי:  דוכס אחד ורוגלך אחת לא מצליחים להחליט מתי לעשות את זה. עושה רושם שהדחיפות פחתה. היא חזרה לשם, והוא לפה,  והדבר היחיד שממש מזכיר לי את החיבור הזה הוא המילה "ארוסתי" שהדוכס משתדל למלמל בכל אפשרות.

("בירה?! בוודאי שאני רוצה בירה" אמר הדוכס בנונשלנט למלצרית נעימת המראה באגאדיר הרצליה. "ארוסתי שותה איתי לפעמים בירה".)

והכי חשוב- ברדיו אמרו הבוקר שטיפטף.