הנתק בין אזור הדרום לבין "מדינת תל אביב" נראה לי משמעותי במיוחד השבוע. על רקע הירי הרציף של למעלה מ-170 רקטות ופצצות מרגמה מעזה, נכון לכתיבת שורות אלו, התקיימו בתל אביב הפגנות מחאה בסגנון "צדק חברתי". הפעילים, שיצאו להפגין עם אוהלים, כנראה שכחו שבאותו הזמן ממש חלק מתושבי הדרום מפחדים לצאת מהמרחבים הממוגנים. קצת עצוב לי שאיש מהמפגינים לא טרח לכתוב אפילו שלט אחד המזדהה עם תושבי הדרום, שסופגים רקטה אחר רקטה, שלא לדבר על אולי לנסוע לשם ולראות מה הולך.

זירת הפגיעה בקיבוץ סעד צילום : דורון נחום 

לדעתי, אנחנו נמצאים במצב של אדישות מסוכת, בו אזרחים רבים, אולי רבים מדי, מנותקים לחלוטין ממה שמתרחש במרחק של נסיעה קצרה מתל אביב. דפני ליף היקרה, הגיע הזמן שתצאי מאזור תל אביב ותפגיני גם באזורים אחרים (יש כאלה גם בצפון וגם בדרום). גם שם יש יוקר מחיה. נכון, לא מדובר במרכז תל אביב, לא תמיד יש מקומות בילוי, חם שם קצת יותר, ולעיתים ברקע יש אזעקה. מנהיג אמיתי יודע להתחשב בצרכים של אוכלוסיות רחבות, וחובת ההוכחה היא עלייך.

למרות מה שכתבתי, חשוב לי להדגיש: צפיתי בתמונות, בסרטי הווידיאו ובתגובות לאחר מעצרה של העלמה הצעירה. המשטרה שלנו עושה שגיאה קשה בטיפול שלה במנהיגי המחאה. אם היה צורך לעצור את דפני ליף, היה נכון לעשות את זה אחרת. דרך המעצר שנקטה המשטרה לא מועילה לא לתדמית שלה ולא לתדמית של המדינה.

ובחזרה לאזור הדרום. בין מטח למטח הסתובבתי רבות ושמעתי את קולם של התושבים ביישובי המועצה האזורית אשכול. אלו הם היישובים הקרובים ביותר לגבול עם עזה, שנמצאים במרחק התרעה של 15 שניות מרגע שיגור הרקטה. נתקלתי בתושבים מיואשים, בילדים שאיבדו את אמונם בשר הביטחון, בראש הממשלה וברמטכ"ל.

שי, ילד בן 8 מאחד הקיבוצים באזור, אמר לי: "כשאהיה גדול, אני רוצה להיות רמטכ"ל". שאלתי אותה מדוע, והוא ענה: "כי לי אכפת מהחברים שלי". עדיין לא הבנתי, ואז הוא הסביר שהוא מאמין כי לרמטכ"ל לא אכפת מהתושבים בדרום. במילים אחרות הילד הזה מרגיש שהוא מופקר, עזוב וללא ביטחון. עצוב שככה צריך להרגיש ילד יהודי במדינת ישראל. 

דורון נחום הכתב לענייני ביטחון ופלילים NANA10 
 

ניתן ליצור קשר: [email protected]

גם בפייסבוק: Doron Nachum