תאונות הדרכים ממשיכות לגבות מחיר כבד של פצועים והרוגים, והשבוע בחרתי לכתוב על הולכי רגל חסרי אחריות. ביום שישי האחרון נסעתי באחד הרחובות ברמת השרון, כשלפתע החליטה נערה כבת 17 לקפוץ לכביש. הצלחתי לבלום ברגע האחרון, אולי 80 סנטימטרים מגופה. אני הייתי נסער, אבל הצעירה לא התבלבלה והמשיכה בריצה כאילו כלום לא קרה. לא הפריע לה שהיא חצתה את הכביש שלא במעבר חציה, שהנהג בלם בעוצמה ושאם לא הייתי מספיק לבלום - היא הייתה הורסת את חייה וכנראה גם את חיי. אבל היא המשיכה לרוץ, תוך שהיא מפנה אליי את ידיה בתנועה מגונה ולמעשה בורחת מהמקום.

אני לא אדם אלים, אבל לאחר שנרגעתי מהאירוע לא יכולתי שלא לדמיין איך אני יוצא מהרכב ונותן לה סטירה. אם לא הייתי מספיק לבלום, הייתי פוגע בה והיא הייתה מרוחה על הכביש. יש סיכוי לא רע שבמקרה כזה הנהג, שזה אני, היה יוצא אשם. ככה זה לפעמים במדינת ישראל.

התקשרתי למשטרה. רציתי שיאתרו את הבחורה החצופה הזו, שברחה בלי להתנצל תוך כדי שהיא מנופפת לי עם האצבע בתנועה מוגנה, אבל במוקד המשטרה צחקו עליי. המוקדן אמר לי שאין להם מה לעשות כי לא פגעתי בה. אם הייתי פוגע בה - אז הם היו מגיעים, הוא הסביר. ברצינות? זו התשובה הטובה ביותר שאתם יכולים לספק?

יש הרבה מאוד הולכי הרגל ורוכבי אופניים, במיוחד אלה עם האופניים הממונעים שבטוחים שהם רוכבים על קטנוע, החושבים שהכביש שייך לאבא שלהם, ושככל הנראה יש להם כוחות נסתרים לעצור מכוניות בטרם הן פוגעות בהם. מדובר במתאבדים של ממש, שמתפרצים לכביש ועושים מה שהם רוצים מתי שהם רוצים מבלי להתחשב בנהגים. במקום להרוס את חייהם של נהגים שומרי חוק, הייתי ממליץ לאותם מתאבדים פשוט לקחת חבל ולתלות את עצמם במקום לעשות את אותו הדבר על הכביש. בסופו של דבר, אם הם ימשיכו בהתנהגות שלהם, התוצאה תהיה אותה התוצאה.

לצערי, המשטרה לא אוכפת את החוק לגבי הולכי הרגל. לא אלה שחוצים שלא במעבר חציה בכביש סואן, ולא אלה שהולכים בשולי כביש מהיר כאילו מדובר במדרכה או שדרה מבלי שהם אפילו טורחים ללבוש אפוד זוהר. הדוגמאות האלה הן אמיתיות, ומדובר בתאונות שיכולות להתרחש בכל דקה ודקה. הנהג הוא לא סופרמן. יש מספיק מטורפים על הכביש גם ככה, ולא צריך להוסיף אליהם גם את הולכי הרגל. 

במהלך סוף השבוע שוחחתי עם קצינים במשטרה. ביקשתי לבדוק מדוע לא אוכפים את החוקים, ושמעתי את התירוצים. מפקדי התחנות המקומית השליכו את הבעיה על משטרת התנועה, ומשטרת התנועה על התחנות המקומית. בקיצור, זה לא באמת מעניין אף אחד. קל יותר לאכוף ולטפל בדברים אחרי שהם מתרחשים. כשכבר יש הרוגים ופצועים, ולא לפני, כי כמו כל דבר בישראל - הטיפול מתרחש אחרי האסון ולא לפניו.   

דורון נחום הכתב לענייני ביטחון ופלילים NANA10 
 

ניתן ליצור קשר: [email protected]

גם בפייסבוק: Doron Nachum