בשבוע שעבר קיבלתי עשרות שיחות מוקלטות ממועמדים לכנסת - הן לטלפון הנייד שלי והן לטלפון הביתי. רגע לאחר הבחירות, אני מציע שנאסור בחוק על שימוש בתעמולה או בפרסומות מוקלטות לקווים פרטיים, בדומה לחוק דואר הזבל המתייחס לאינטרנט. גם ההקלטות האלה הן "זבל" מטריד. לא מדובר כאן בשר, חבר כנסת או מועמד שניתן לשאול אותו שאלות, וחלק מההקלטות אפילו לא נמצאות בקו אינטלקטואלי סביר.

עד הבחירות נותרו רק כמה ימים, ואני מודה שאני קול צף. אני יודע מה הכיוון הכללי שלי, אבל מתקשה מאוד להחליט באופן סופי. אני בטוח שגם כאשר אגיע לקלפי, היידים שלי ירעדו בטרם אכניס את הפתק למעטפה ואשלשל אותה לתיבה הכחולה.

נדמה לי, שבבחירות הללו אני חש שלאזרחי ישראל ולמדינה ישראל יש הרבה יותר בעיות - גם בזירה הפנימית וגם בזירה העולמית. אבל יחד עם זה, יש פחות אופציות למנהיגים שיכולים להוביל לפתרונות אמיתיים.

זה מתחיל מהבעיות מול הקהילייה הבין-לאומית. ישראל איננה אי בודד, אך בתקופה האחרונה עושה רושם שישראל היא אכן כזאת. אי בודד לצד איים בודדים נוספים במזרח התיכון שאינם מתקשרים עם זה, כמו סוריה, טורקיה ועוד.

התערבותו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בבחירות בישראל (עניין הנתון לפרשנות) היא התשובה לחטא של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שניסה להתערב בבחירות בארה"ב. אך האמת היא שלאובמה אין במה להתגאות בכל הקשור למזרח התיכון, ויכול להיות שזה משפיע ישירות על ישראל.

במשמרת של הנשיא הזה העולם פשוט התהפך. סוריה מדממת ואף אחד לא יודע מה יקרה שם מחר, מצרים נשלטת בידי מוסלמים קיצוניים, איראן ממשיכה לפתח את תכנית הגרעין, ורוסיה עושה מה שהיא רק רוצה. אל תתבלבלו, כל הדברים הללו מהווים איום על מדינת ישראל, אם לא בטווח המיידי אז בטווח הארוך. אלא אם פני הדברים ישתנו.

המצב הכלכלי נמצא בשפל חסר תקדים. נכון, אנשים חיים את חייהם, יש גם כאלה שיכולים להרשות לעצמם לבלות במסעדות ואפילו בחו"ל, אך רבים עדיין לא מצליחים לחסוך כסף לרכישת דירה. זהו מצב בלתי נסבל שגם עלול להחמיר. בינתיים, לא מצאתי אף מפלגה שבאמת נותנת פתרון לדברים.

אסור שמכלול הבעיות החמורות ישאיר את אזרחי ישראל אדישים. מי שלא ילך להצביע השנה הוא פושע. לא פחות. עתיד המדינה נמצא בידי האזרחים, אולי באחת התקופות הכי קרטיות עבורנו, והחובה (כן כן, החובה) האזרחית הזו לא פחות חשובה מהשירות בצבא.

נבחרי הציבור והמועמדים בישראל כמעט שאינם מפחדים מדבר. הם איבדו את הפחד מהמשטרה, מבתי המשפט וגם מרוב העיתונאים. אולם, יש עדיין שני דברים שמפחידים את כולם: אזרחים ברחובות ויום הבוחר. שני הדברים הללו עדיין לא נמצאים באופן מלא בשליטתם של הפוליטיקאים, אז בואו נראה להם ביחד שקול האזרחים הוא עדיין הקול הקובע.