הפיגוע שהתרחש אתמול בטורקיה, סמוך לגבול הסורי, והקשר האפשרי שלו לבשאר אל-אסד, מדגיש יותר מכל את שמירת הטינה והנקמנות של ההנהגה בדמשק. הם צוברים ושומרים, ובסוף גם מבצעים. אסד, חיזבאללה ואיראן לא שוכחים גם לישראל.

הרמטכ"ל בני גנץ יודע היטב שחופש הפעולה של צה"ל אינו נצחי, ושיש לנצל את הזמן בו גופי המודיעין מאמינים כי גילוי המטרות והשמדתן, על פי פרסומים זרים כמובן, לא תצית את הגבול. הנחת העבודה היא שהשקט שנשמר כבר עשרות שנים ברמת הגולן ימשיך להישמר, וסביר להניח שכשהנחת העבודה הזאת תשתנה - היד תהיה פחות קלה על ההדק.

נצא מנקודת הנחה כי ישראל אכן תקפה בסוריה, כפי שטוענים בחו"ל. במקרה כזה, הפעולה הייתה מוצלחת ואפילו מרשימה, ממש על פי הספר - השגת מודיעין, הפגנת יכולת מבצעית ופגיעה מדויקת במטרות. המסר הוא לא רק היכולת לאתר ולהשמיד אמצעי לחימה. המסר הוא גם בעצם העובדה שישראל רואה, יודעת ומגיבה כשהמצב מבחינתה הופך לבלתי נסבל.

 כיצד בעצם פועל ציר ההברחות?

במשך הרבה מאוד שנים סוריה אפשרה את התחמשות חיזבאללה. אבל, לפני מלחמת האזרחים בסוריה, החימוש של הארגון השיעי היה מאוזן, על פי מה שהשלטון בדמשק אפשר, בהתאם לאינטרסים שלו. למשל רקטות לטווח קצר ובינוני, שיכולות לפגוע בצפון ישראל.

חוסר היציבות בסוריה בשנתיים האחרונות הוביל את חיזבאללה לדרוש יותר, וגם לקבל יותר. הארגון של נסראללה מעוניין כעת באמצעי לחימה מגוונים יותר, מתוחכמים יותר ומדויקים יותר. מה שלא בא בחשבון לפני כמה שנים, הפך היום למציאותי - מטוסים ללא טייס, טילים מונחים ועוד.

רוב הנשק המתקדם מגיע בטיסות מטהרן לדמשק, ומשם מועבר באמצעות כלי רכב לידי חיזבאללה, כשהדבר שאולי הכי משמעותי להתחמשות הזאת הוא המימון האיראני. אולם, כשמדובר בסוריה של היום - חיזבאללה לא תמיד צריך לבקש ולהמתין, אלא פשוט מנסה לשים את היד על הנשק של הצבא הסורי בעצמו.

למה איראן משקיעה בחיזבאללה?

התשובה לשאלה הזאת היא פשוטה. חיזבאללה נחשב לזרוע הארוכה של איראן, ובטהרן בונים על כך שב"יום הדין" ארגונו של נסראללה יהיה זה שיבעיר את גבול הצפון. התרחיש הזה הוא אחד התרחישים שמפחידים יותר מכל את מערכת הביטחון, לאור העובדה כי כך תוכל איראן, באמצעות הזרמת תקציבים בלבד, לנהל מלחמת התשה בגבול. הם, שם בטהרן, יצטרכו רק לשלוח אספקה, לסייע באימונים, אבל לנהל את הכל בשלט רחוק.

בניגוד למה שחושבים חלק מהאנשים, המטרה של ישראל היא לא לפגוע ברקטות המיועדות לחיזבאללה. המטרה הראשונה היא למנוע מהארגון להשיג מערכות לחימה מודרניות, כאלה שעלולות להקשות על חיל האוויר או חיל הים בפעילות מבצעית חיונית. בגלל זה נחשפנו בשבוע שעבר לסערה שהתעוררה סביב הכוונה של רוסיה למכור לאסד טילי נ"מ מסוג S300, המוגדרים בישראל "נשק שובר שוויון". כזה שיחייב את ישראל לנטרל אותו, ואולי להצית עימות אזורי.

המשך השקט לא מובן מאליו 

השקט לאחר התקיפות, שיוחסו לחיל האוויר, נשמר הודות כמה מרכיבים, בהם הדיוק והתזמון, לצד מצבו של המשטר הסורי, ומגיע כל הכבוד למי שתכנן את המבצעים הללו. אבל לצד השקט היחסי, אין לטעות - כל הצדדים המעורבים, החל מאיראן ועד חיזבאללה, שומרים על חשבון פתוח.

ברגע שאויביה של ישראל יוכלו לבצע פעולה "איכותית" שתפגע באינטרסים שלה - למשל פיגוע בחו"ל או מבצע צבאי כאן בצפון - זה יקרה. חזבאללה ימשיך לנסות ולהתחמש, ומתישהו שוב יגיע הרגע שבו ישראל לא תוכל להבליג ותיאלץ להגיב, אולי אפילו באופן נרחב. פעולות כירורגיות נעשות כל הזמן, אבל אם נחזה כאן בפעולה רצינית - הדברים עלולים להידרדר להסלמה של ממש.

דורון נחום הכתב לענייני ביטחון ופלילים NANA10 

ניתן ליצור קשר: [email protected]

גם בפייסבוק: Doron Nachum