אני חושבת שהגעתי למסקנה למה אני אוהבת את כל אחד ואחד מהחברים שלי.
מאחת אני לוקחת את הקיטורים. אנחנו יכולות לקטר במשך שעות ולא ישעמם לנו.
משנייה אני לוקחת את האמונה בעצמי. את הנחישות והידיעה שאני אצליח במה שאני ארצה בזכות ובכוחות עצמי.
משלישית אני לוקחת את החיוכים והאמונה בטוב שבכל אדם.
מרביעית אני לוקחת את האומץ ללכת נגד הזרם.
מחמישית אני לוקחת את היכולת לחשוב לפני שאני מקבלת החלטה.
משישית אני לוקחת את היכולת לשמור לעצמי כל מיני דברים שלא כולם צריכים לדעת.
משביעי אני לוקחת את העזרה האינסופית לסובבים אותנו.
משמיני אני לוקחת את ההסתכלות על דברים מדרך אחרת.
מתשיעי אני לוקחת את הדעתניות.
מעשירי אני לוקחת את טוב הלב והאכפתיות.
מאחד-עשר אני לוקחת את שמחת החיים והאהבה האינסופית.
יש לי עוד הרבה חברים, אבל מאלו אני לוקחת איתי את הדברים הכי חשובים. הם הולכים איתי, ואני אוהבת אותם, והרגשתי צורך לציין את זה.