לא לאטום אזניים, לא לעצום עיניים, לא לעזוב ידיים,

את ילדה שעוד אין לה 16. את נאיבית, את חושבת שאת יכולה לשנות את העולם. עזבי, לא את העולם, את המדינה שלך. אפילו לא את הארץ שלך, את בטוחה שתצליחי לשנות את הקהילה הקרובה שלך, את המקום בו את חייה. צר לי, מתוקה, את חיה בסרט. את לא תצליחי לשנות כלום. את באמת חושבת שעוד פעולה נגד אלכוהול תלמד את החניכים שלך לא לשתות? את באמת חושבת שעוד פוסט על המתח בין ערבים ליהודים ישנה את המצב? את באמת חושבת שאם תגידי למורים את כל מה שיש לך להגיד על מערכת החינוך בארץ זה ישנה משהו? צר לי, את בורג קטן במערכת. ואת צריכה להבין את זה.

אני מעריצה אותך. מעריצה אותך על הנחישות שלך, על הדעתנות שלך, על הילדותיות שלך, על הנאיביות שלך. התבגרתי, אני כבר לא במקום שאת נמצאת בו. אני כבר לא מאמינה שאני יכולה לשנות את העולם. אני כבר יודעת שאני צריכה לדאוג לעצמי, כי אף אחד אחר לא ידאג לי. אני למדתי שבעולם הזה לא משנה כמה טוב תעשי את תקבלי במזל סטירת לחי אחת בלבד ולא שתיים. העולם הזה יסובב לך את הגב, מתוקה שלי, אני מצטערת. הלוואי ויכולתי להכין אותך לסבל הזה שאת הולכת לעבור בשנה הקרובה, הלוואי ויכולתי להזהיר אותך לעשות דברים אחרת. החיים שלך הולכים להתהפך, ואני כל-כך מצטערת על כל מה שעומד לקרות לך. את כרגע דווקא במקום בסדר, לא? את בסך-הכל בסדר... לספר לך מה קרה בשנה האחרונה? נשבר לך הלב, פעם אחר פעם אחר פעם. כל פעם ממקום אחר. לקחו לך את החלום שלך, מכל הכיוונים. הולך להיות לך קשר טוב עם זה שממש עכשיו נכנס להדריך איתך, אבל גם הוא יפנה לך עורף בשנייה שלא תהיי שימושית יותר. המערכת הזו, שאת כל-כך אוהבת, שאת מרגישה חלק ממנה? תפנה לך עורף. גם האנשים שבתוכה. החיים שלך הולכים להתהפך 180 מעלות. החצי שנה הקרובה עוד תהיה טובה דווקא, את הולכת לקבל ציונים טובים בבגרויות. אבל טלי הולכת להתאבד. את כרגע בטח לא זוכרת בכלל מי זאת, עוד שנה מהיום היא תלך איתך לכל אשר תלכי. 

את הולכת לעבור השנה הרבה דברים טובים, את הולכת לנסוע לגיאורגיה, לעבור מסע ישראלי, יומולדת 16, את הולכת לקבל תעודת זהות, לעבור את חווית צוות-טכני. צפויה לך שנה מלאה. מלאה בהרבה, אבל אני כל-כך מצטערת שאני לא יכולה להגן עלייך מהסבל שמצפה לך. אני מצטערת שאני לא יכולה לשמור עלייך. הלוואי ויכולתי לעשות שיהיה אחרת, שלא יכאב לך, אבל זה הולך לכאוב, לכאוב הרבה. ואני מצטערת שאין שום דבר שאני יכולה לעשות כדי למנוע את זה. 

טל, מתוקה שלי, אני רוצה לבקש ממך שתזכרי, שבסוף טוב. בסוף יהיה טוב. אני מקווה כל-כך, אני אודיע לך, ברגע שיהיה טוב. תזכרי את כל רגעי הקושי, תזכרי שאת חזקה, שאת לפעמים נופלת ונחה, אבל את קמה וממשיכה. תרוצי קדימה, תסתערי, תהיי לביאה. את לביאה. אני מאמינה בך. אני מאמינה ביכולות שלך, ובבקשה ממך, אל תתבגרי. אל תהפכי להיות אני. אל תאבדי את התמימות שלך, תישארי בדיוק כמו שאת. את נפלאה ככה, תאהבי את עצמך, עכשיו את לא מסוגלת בטח- אבל תאהבי את עצמך. כי יש בך כל-כך הרבה מה לאהוב, את נפלאה. אל תשתני, אל תהפכי להיות אני. תישארי בדיוק כמו שאת, ב-22.11.2012, תאמיני שאם תכתבי פוסט על זה שנופלים טילים ואותך מלמדים לגזור פונקציות, זה ישנה את העולם. זה לא ישנה את העולם, אבל האמונה שלך תתן לך את הכוח לעבור את השנה האיומה שמצפה לך.

אני אוהבת אותך.