"לא אמא, לא יהיו סמים.."
"ומה עם אל.."
"לא אמא, גם לא אלכוהול.."
"אבל יכולות להיות נגיעות! את יודעת שתדמית יכולה לצאת בקלות ו.."
"אמא! לא יהיו נגיעות! לא יהיו סמים, לא יהיה אלכוהול או נרקומנים! הם ילדים טובים!"
"אבל את צריכה גבולות!"
"אמא, את יודעת שאני ילדה טובה, יש לי גבולות, אני משקיעה בלימודים, אומרת לך רק את האמת, חוזרת בזמן, אני אחראית ובוגרת.. אין לך סיבה לדאוג! אבל אני כבר בת 15 ואני רוצה להרגיש ככה! אני לא רוצה להרגיש כמו ילדה בת 13 שחוזרת הביתה כל כך מוקדם!"
"אבל את יודעת שבגיל הזה מאבדים את הראש בקלות ויכולים לעשות דברים כדי למצוא חן בעייני אנשי.."
"אמא. בבקשה. את יודעת שאני לא אעשה שטויות! בבקשה?"
"אני לא יודעת..."
"בבקשה?"
"אבל תהיי איתי בקשר כל הזמן!"
"כן אמא D:"
סוף סוף שיכנעתי את אמא שלי לתת לי לצאת עד יותר מאוחר, אחרי הרבה זמן שהיא הגבילה אותי..
אני מבינה שהיא דואגת לי, אבל אני פשוט לא מבינה למה היא לא מוכנה לנסות להבין את הצד שלי בכל העניין הזה!
אני בת 15, אני מתחילה להינות, אני רוצה לצאת עם חברים בימי שישי, ואני לא רוצה לחזור הביתה בשעות מוקדמות.
אני באמת מכבדת את זה שהיא דואגת לי, ואני מבינה שככה כל אמא אמורה להתנהג, אבל אולי היא יכולה לגונן עלי רק קצת פחות?
זה כל כך מבלבל. אני מבינה אותך. אני יודעת שאת מחבבת אותו, אבל למה את לא מוכנה להינות מזה?
את אומרת לי שאין בזה היגיון ושאין בזה טעם- אבל זה בדיוק הרעיון של לאהוב מישהו!
אני רוצה שיהיה לך טוב, אני רוצה שתהיי מאושרת- מגיע לך יותר מלכולם.
אני רוצה לשמוע אותך אומרת לי בטלפון שאת מאושרת, שאת שלמה, שאת מרגישה בעננים,
אבל במקום זאת את אומרת לי שאת מבולבלת, שאת מתוסכלת ומותשת.
אני אעשה הכי כדי שיהיה לך טוב, אבל רק תני לי את היכולת לעזור לך, בבקשה.
את חשובה לי הכי שבעולם, ואני רוצה שתראי את היופי שיש בך, את היכולות והכישרונות שיש בך.
אני לא יודעת איך עוד אני יכולה לנסות לגרום לך להבין כמה טוב יש בך,
אבל אני מבטיחה להמשיך ולנסות פעם אחר פעם, כמו תמיד.
אני אלווה אותך לאורך כל הדרך, אני אהיה שם בשבילך כדי להקשיב ולתמוך,
אפילו אם תעדיפי להפנים או להדחיק.
*הקטע הקטן הזה היה מוקדש למישהי מיוחדת, לחברה שלא יכולתי לבקש יותר טובה ממנה*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™© Blondie ©™