מה קורה לי?!
מה קורה איתי?!
אני מתחרפנת. פשוט מתחפנת.
אני יודעת שהשתניתי, אני יודעת.
אני לא שולטת בזה.
התבגרתי-
תפנימו את זה!#$^&*
אני רוצה אותי בחזרה.
אני רוצה לצחוק ממה שהצחיק אותי פעם,
אני רוצה להיות עם האנשים שהייתי איתם פעם,
אני רוצה להתנהג כמו שהתנהגתי פעם.
אני רוצה את השליטה בעצמי חזרה.
עם כל מה שקורה לי,
יש לי גם אתכם.
יש לי את התגובות שלכם.
יש לי את הקשר איתכם.
אני לא רוצה לאכזב אתכם, אני לא רוצה.
אבל אתם פשוט לא מבינים אותי.
אני התחלתי את התהליך התבגרות שלי,
התחלתי להשתנות,
תמיד הייתי בוגרת לגילי.
עוד לא התחלתם לעבור את זה,
אתם לא מבינים אותי.
אני לבד בתוך כל זה.
לבד.
אתם כועסים עלי כאילו זה משהו שאני שולטת בו,
אני לא!
זה מאמלל אותי!
אני לא רוצה להדחיק את מי שאני יותר.
זה מאמלל אותי.
באמת שאני מצטערת,
זה כואב לי כל כך,
זה הורג אותי לראות אתכם ככה ולדעת שזה בגללי.
אבל אני לא שוטלת בזה-
אני לא שולטת בי.
אני לא אשמה שהתבגרתי, זו לא אשמתי.
אתם פשוט לא מבינים,
לא משנה כמה אני מנסה להסביר.
כל מה שאני יכולה להגיד זה שאני מצטערת,
ושאני מקווה שתבינו אותי,
אני מקווה שתהיה לכם את הסבלנות אלי עכשיו.
אני לא רוצה לאבד אתכם,
אבל קודם תנו לי להתרכז בלא לאבד את עצמי,
בבקשה.