אמא מספיק טובה
|
| 1/2007
free at last, free at last
איזה שבוע!
הצלחתי בסוף להגיע לכמה שעות לעבודה (לשעבר!) כדי לארוז את הדברים שלי ולפנות את השולחן/מחשב. מי ידע שאפשר לצבור כל כך הרבה דברים ב- 13 שנים שעבדתי באוניברסיטה... (עד עכשיו אפילו לא הייתי מודעת לזה שעבדתי באוניברסיטה 13 שנים, וסה"כ שהיתי שם 15 שנים. מדהים.) מזל שחשבתי להביא דיסק קשיח חיצוני בשביל לפנות את המחשב, חבל שלא חשבתי להביא ארגזים כדי לפנות את השולחן, המגירות, והמדפים. בסוף מצאתי ארגז גדול לשים בו את הכל, אבל הוא כל כך כבד שאני לא מצליחה להוציא אותו מתא המטען של המכונית...
מכיוון שוירוס הבטן שלי היה עדיין פעיל, סירבתי לעשות ארוחת פרידה, והיה קצת מפדח שהם נתנו לי מתנת פרידה, והכינו נאום פרידה, ואני לא עשיתי שום דבר בתמורה. אי לכך, אני אפצה אותם ביום שלישי הקרוב בבראנץ'. (כל מי שיש לו הצעה לגבי מה רוסים אוהבים לבראנץ' מוזמן להציע.) מצאתי את עצמי מנסה לענות בנאום פרידה חיובי- אמממ, למדתי הרבה מהמקום הזה, אמממ, זאת היתה חוויה מיוחדת לעבוד פה, אמממ, לפגוש אנשים כמוכם. הצלחתי לא להגיד מילה רעה על המקום, ואני גאה בעצמי על זה.
כשהגעתי הביתה גיליתי שהמחשב שלנו מת. טוב, לא מת, אבל קטטוני. הוא לא מצליח לתקשר עם ההארד דיסק שלו (שום דבר לא נמחק מההארד דיסק לשמחתי, וגם יש לנו גיבויים במקומות שונים בעולם.) גם ה-דיוידי לא קורא דיסקים, וגם ה-ויאודי של הכבלים לא פועל. את המכונית הכנסתי לטיפול + טסט, ולמרות שהבטיחו לי שהיא תהיה מוכנה תוך יום, היא לא.
אז תשאלו איך היה להיות בבית, בלי מחשב, בלי דיוידי, בלי ויאודי, בלי מכונית, ובלי שארגנתי לעצמי ספרים (כי הייתי חולה מדי). התשובה כמובן - נהדר. בינתיים כל בוקר המחשבה הראשונה שעולה במוחי כשאני קמה היא - אני לא צריכה ללכת לשם יותר!!!!! כנראה שעשיתי את הדבר הנכון :-)
בינתיים, אני כותבת מלפ-טופ זמני שהשאילו לנו, ומחכה שיחזור המחשב האהוב שלי. במשך השנים התאמנו את המחשב שלנו בדיוק למה שאנחנו אוהבים, וקשה להתרגל לדברים אחרים (מה עוד, שבמחשב הזה האקספלורר לא פועל, ומה לעשות שפיירפוקס לא מצליח להראות בנוחות את כל האתרים שאני צריכה).
| |
| כינוי:
בת: 53
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
