מה שתגידו.
|
כינוי:
בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2009
סבא.
אני כלכך מצטערת שלא עשיתי יותר בשביל להכיר אותך,
שלא נידנדתי לאמא שתיקח אותי אליך כדי שאוכל לדבר איתך, לספר לך, לחבק אותך.
אחרי כל שיחת טלפון שלך, אחרי שאמרת כל פעם "מתי אתם באים לבקר",
ואני תמיד אמרתי שאשאל את אמא ונבוא בקרוב, שמעתי את הקול הקצת עצוב שלך,
כאילו ידעת שלא נבוא בסוף.
אני באמת מצטערת, כלכך מצטערת שאם הייתה לי הזדמנות אחת לתקן משו בכל החיים שלי,
עם כל הטעויות שלי, הייתי עושה הכל כדי לראות אותך, פעם אחרונה.
לא יודעת אם אתה שומע אותי, רואה את הדמעות שלי או מקשיב למחשבות שלי בזמן שאני כותבת את זה,
אבל הדבר שהכי הייתי רוצה שתדע עכשיו הוא שאני כ"כ כ"כ אוהבת אותך,
ואני מתגעגעת אפילו למרחק הזה בינינו, אני רק רוצה שתחזור לנשום.
הייתי אמורה לראות אותך אתמול בערב, להיות איתך עם אמא בבית חולים ולהחזיק לך את היד,
ניסיתי להיות חזקה בשביל אמא כשאמרו לה שלא החזקת מעמד.
ואחרי שהכל נרגע, והפסיקו הדמעות. הלכתי לחדר והוצאתי את כל מה שהיה בי.
סבא שלי, שלי. גם עכשיו אתה שלי.
לתמיד. אני אוהבת אותך.
אני מתגעגעת אליך.
תנוח על משכבך בשלום, יהיה זכרך ברוך 3>
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
