לשם שינוי הייתי רוצה שהזמן יפסיק לנזול לי בין האצבעות. שוב חוזרת לי התקופה ההיא שבא לי להתרחק מהכל ולהתנתק לאיזה שנה, למלא את החובות שלי, את שעות ההתנדבות ולהתמקד בלימודים וזהו. להיות לבד.
פעם אחרונה שנתתי לעצמי קצת ספייס לכמה חודשים האנשים שמסביבי לא הגיבו לזה בצורה שקיוויתי. כעסים פה ושיחות נפש שם. לא שבאמת הייתי צריכה את זה, כי שום דבר רציני לא קרה. זאת פשוט אני עם הזמנים האלה שבאים פעם בכמה זמן, והרגעים שאני בוהה בתקרה ומרגישה ריקנות מטורפת. כאילו הכל בוער לי מבפנים. אני רק צריכה שאף אחד לא ייקח את זה אישית, באמת. קשה לי לתאר כמה היה לי מסובך להסביר את עצמי שהחברים הכי קרובים שלי אמרו לי שלא אכפת לי מהם. בגלל זה אני שולחת את הפוסט הזה בעיקר לאנשים שיקרים לי ואלו שחשוב לי מאוד שיבינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
