מה שתגידו.
|
כינוי:
בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2009
החברה הכוסית שלי.
עשו טובה אם כבר נכנסתם אפילו שהתכנים לא עונים על ציפיותיכם מהכותרת המאגניבה שלי,
קחו 5 דקות מהחיים ותגיבו על הפוסט המושקע הזה 
אם אתם קוראים שורות אלה, דעו שלשם שינוי ואחרי המון זמן, הצלחתי להשלים פוסט שלם. כבוד בבקשה.
ואם לא, כניראה שאתם הוזים, כי שום דבר ממה שכתוב פה לא באמת כתוב פה. לכו תבינו, נפלאות המוח.
אז סתם לעדכון כללי על חיי האישיים לאלה שזה מעניין אותם, התיכון [חוץ מהציונים  ] הולך לי טוב,
אני מצליחה לאט לאט להתחיל להשקיע ולסדר את הזמן שלי בצורה יעילה.
כמו כל שנה, איזה פלא הפלתי על עצמי לא מעט פעילויות התנדבותיות, רק כדי להרגיש שאני עושה משו ולא מבזבזת את הזמן שלי,
משום מה הדקות הרבות שבהם אני יושבת ולא עושה משו יותר מועיל מלאכול התחילו לבעבע ולהשמיע קולות זעקה של חוסר ניצול.
וכמישהי שרוצה להשיג משו בחיים שלה, אפילו התחלתי ללכת למן קורסון של רפואה בסניף אחד של מכבי, ובשם הנשיות שלי,
הצטרפתי גם לקבוצה של בנות שמדברות על העתיד שלהם ומי יודע אולי גם אתנדב במכבי אש, אקח חלק בקבוצה של "ילדי השלום",
אעביר שיעורי תאטרון לילדים מפגרים ואם מישו שם למעלה ממש ממש ממש ירצה לשמח אותי, אתפרנס מעבודה בג'ימבורי :)
כןכן, הלכתי על כל הקופה. בואו רק נקווה שלא אקרוס בדרך.
ואפילו למרות כל הלחץ, אני נהנית מכל רגע! [טוב, כמעט מכל רגע  ].
ובל נשכח את העובדה הקטלנית וקיבלתי את כל הכסף מהעבודה הקודמת שלי ואחרי הרבה הרבה זמן שחייתי חיי עוני ממושכים,
יש בידי סכום לא קטן של כסף, ואני מקווה בכל ליבי שאמצא מקור חדש להמשיך ולהזרים ממנו את הכנסת המזומנים.
בהסתכלות מהירה בבלוג שלי שמתי לב שעוד כשבוע הבלוג שלי חוגג שנתיים.
זה קצת מפתיע אותי שעבר זמן קצר כלכך, אם הייתי מעריכה לפי ההרגשה שלי את הזמן שבו הבלוג הזה עובד ופתוח
הייתי אומרת שהוא קיים כבר לפחות 3 שנים או יותר.
משעשע אותי להסתכל כל פעם מחדש בפוסט הראשון ראשון שכתבתי במקום הזה, פוסט שהכותרת שהתנוססה מעליו הייתה "ביום סגריר".
רק מראה עד כמה השתניתי והפסקתי להיות דיכאונית ומפגרת.
אבל אין מה לעשות, ואני מודה שיש כמה פוסטים בבלוג הזה ודברים שכתבתי, כמה שיהיו דכאוניים ושונים ממה שאני היום,
אני אחייך בכל פעם שאראה אותם.
אולי בעוד שבוע אכתוב פה את כל הפוסטים שהכי אהבתי, אולי אפילו אעשה פה בצד רשימה קטנה של דברים שבאמת שווים קריאה לדעתי.
בנקודה הזאת, אני חייבת להודות שאני מתרגשת,
כתבתי ואפילו בלי הרבה עצירות פוסט שלם ונורמלי.
עכשיו באמת מגיעות לי מחיאות כפיים.
לכל דבר טוב יש סיום, סתם נו, אני יודעת שאף אחד לא באמת קורא פה (:
השניצלים קוראים לי, 
שיהיה שבוע מצוין.
שירצ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
