לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

מה שתגידו.



כינוי: 

בת: 31

MSN: 



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2009

אני אוהבת אתכם D:


אני כבר לא יודעת, אם להגיד שכל כך משעמם לי עד שאין לי מה לכתוב, או פשוט לכתוב על כמה משעמם לי.
אני מעבירה את האצבעות, כל פעם מחדש, על כל אות ואות, וחושבת איך להתחיל את הפוסט הזה.
והנה שוב, מוחקת, שוב מתקנת. שום דבר כבר לא בטוח לגבי מה שיש לי להגיד, במידה ויש.
אבל לטעמי, לא לעדכן את הבלוג ליותר מידי זמן, גורם לי להרגיש כאילו אני זונחת את הדבר שנשבעתי לטפח, אחרי
שכמעט חצי מהאנשים הקרובים אלי פתחו בלוג, וסגרו אותו בטענה ש - "אני לא מעדכן\ת".

ואין כמעט משהו שאני לא שלמה לגביו מבין הדברים שכתבתי עד כה. כל מילה ומילה, גם אם נכתבה מתוך כעס, או תיסכול.
הכל נכתב אחרי הכל, מהלב. וחשוב לי להמשיך להחזיק את ה"יומן" הזה. אני לא רוצה אפילו לחשוב על מה יקרה לי נפשית אם
תהיה איזה בעיה שתגרום לכל הדברים שפה להימחק, זה יהיה כמו, אסון. לא, יותר מזה, יותר מאסון. פשוט, הסוף של הכל.

השבוע האחרון, היה, בסדר. לא טוב מידי, לא רע מידי. באמצע, רגיל. לגמרי רגיל.
אוכל להגיד לטובה, שמה שטוב בשבוע הזה, מה שאני בעצם, תמיד אוהבת בשבועות כאלה, זה יציאות בית ספריות שבאות
על חשבון הלימודים, כמו למשל ההצגה שהייתה ביום ראשון, או יום המוקד שיהיה מחר. דבר שנחשב מאוד חיובי בעיני. 
שלא נדבר על תורי בתורנות השמירה (מה שאומר שבמקום ללמוד פשוט יושבים ליד השומר של בית הספר ועושים כלום), שיהיה ביום שישי.
אוקי, אני חוזרת בי. השבוע הזה, היה וימשיך להיות מצוין. אחלה של שבוע, אחלה בחלה של שבוע.

וואו, איך מצב רוח יכול להשתנות בעקבות כתיבת פוסט. זה משעשע באופן מעודד.
ובכלל, האופטימיות שדוגלת בי בזמן האחרון, גורמת לי להרגיש הרבה יותר טוב, מכל הבחינות.
היו הרבה חיוכים בזמן האחרונים, פחות דכאונות, אולי פה ושם.
הרי מטבעי אני אדם שמח, רק שמשהו נעשה כבר יותר אפלולי בשבילי בשנה הזאת. משהו שגרם לי
לחייך או לצהול הרבה פחות כפי שהייתי בכיתה ח'. אולי זה הלחץ. אבל מה שחשוב, שכרגע, הכל חוזר להיות מה שהיה.
ואני אוהבת את זה. יש בי מן פרץ להגיד לאנשים שאני אוהבת אותם, במיוחד אחרי שהרבה זמן שלא ממש יצא לי לומר את שלושת המילים
האלו. אז, רק בתור התחלה, אניי אווההבבבת אאתתכםם

Come on, come on
Put your hands into the fire
Explain, explain
As I turn and meet the power
This time, This time
Turning white and senses dire
Pull up, pull up
From one extreme to another

From the summer to the spring
From the mountain to the air
From Samaritan to sin
And it's waiting on the end
זה כל מה שהראש שלי מאפשר לי ליום אחד,
מה שאומר, שכאן אנו נפרדים ידידיי.
שיהיה לכולם סוף שבוע נפלא,
משתדלת לשמור על מצב רוח מרומם.
שירצ.
נכתב על ידי , 25/2/2009 20:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Army.


http://dover.idf.il/IDF

"קדימה, צריך למהר, את הולכת למלחמה".

אמא שלי אמרה לי את זה. בחלום אני מתכוונת. חלמתי על זה.

בוקר אחד שבו אני קמה, מתרגשת, והמשפט המוזר הזה מהדהד לי בראש.

אני ממהרת לארון הבגדים, מה אלבש? יש מלחמה. ואז מן הרגשה של רצון טוב להיות שם.

במלחמה הזאת, להלחם בה, בלי קשר למי שאני ומה שאני. רק להילחם בה, לעזור.

 

זו אפילו לא הייתה הרגשה של פחד, רק רצון, אופטימיות. אולי אפילו שמחה קטנה.

פאק, זו מלחמה. למה שאשמח להילחם בה?

כשקמתי, עד עכשיו, יש לי את ההרשה הזאת. אני כבר מחכה לצבא.

כן, אמרו לי שבצבא אוכלים חרא, לא משנה אם אתה ג'ובניק, או קרבי. אבל משום מה, לא אכפת לי.

לא כרגע לפחות. אני רק יודעת שההרגשה של להקריב את עצמך, לא למען המדינה, אלא למען האנשים המסוימים שאתה אוהב,

זה בטח הרגשה כל כך טובה. ואולי אני טועה, מאיפה אני אמורה לדעת? אני עוד לא בת 15. אבל זה מה שהרגשתי.

 

בכל מיקרה, אני די בטוחה שיש עוד אנשים, בגילי, שכרגע מרגישים כמוני.

אני רק רוצה לדעת שאני לא היחידה שחושבת ככה, או מרגישה ככה, או חולמת חלומות כאלה

אני באמת ובתמים, מחכה כבר להגיע לשם, ולהיות ביחידה מובחרת. משהו עם שם, כבוד.

לדעת אני חלק ממשהו גדול. אני לא בטוחה, אבל אולי זה מתחיל להיות בגדר "מטרה".

לפחות דבר חיובי, צבא זה לא רק לבנים.

 


טיפות, עוד אחת למטה.

הכל כבר רטוב, הכל נשטף.

מתחיל להחשיך, ואצלי,

הכל בהיר יותר,

טהור יותר.

אמרו לי שאלוהים בוכה עלינו,

ומנסה לשטוף ממה שברא את כל החטאים.

אבל אם הוא בוכה, אם הוא עצוב.

למה אני כל כך מאושרת?

כל משב רוח,

כמו חיבוק של העולם.

עוטף אותי מסביב, מגן עלי.

ואז אני יודעת שעוד יש דברים טובים,

שלא הכל נגוע.

חיוך עולה, הנה השעה שלי. 

מאושרת. 

גשם.

 

רק לפתוח את החלון, להריח את האוויר אחרי הגשם.

להרגיש את הקור שחודר לעצמות.

להתסכל על השמיים הכהים.

זו כל מה שאני צריכה, זה הדבר הכי יפה בעולם.

 

קצר, אבל הייתי חייבת לכתוב.

שיהיה שבוע מצוין

שיר.

נכתב על ידי , 16/2/2009 21:16  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בחירות + סופ"ש.


אתמול, יותר מ- 60 % מאזרחי המדינה התייצבו כל אחד באיזור מגוריו על מנת לבחור

את האישיות הבאה שתדפוק לנו את העתיד.

הרי כבר הבנו שראשי ממשלה בימינו אמינים/איכותיים בערך כמו הפרסומות של ג.יפית.

לכן, אפילו שממילא אני לא ממש יכולה לבחור לעצמי נציג, החלטתי השנה אפילו לא להיכנס לכל עניין הבחירות.

חוץ מכמה דסקוסים פה ושם עם אנשים שונים, לא דיברתי או חשבתי על זה במשך כל התקופה האחרונה.

מזה משנה? גם ככה יש מספיק אנשים במדינה שחופרים כל כך הרבה על כמה למה ואיך,

שאף אחד לא באמת צריך את הדעות האישיות שלי.

אף על פי שאם תשאלו אותי, השנה, הסחורה לא משהו, והמבחר קצת רופף וחסר טעם. ליבני, נתניהו, ברק, ליברמן, ש"ס?!

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אף אחד מהמועדים הנ"ל לא ממש עונה על הציפיות שלי.

 

אז למה בכל זאת החלטתי לכתוב על זה פוסט? אין לי מושג. אולי כדי להרגיש קצת יותר אזרח וקצת פחות מרוחקת.

כי בכל זאת, זאת המדינה שלי, אני גרה פה, אני נושמת פה (עד כמה שאפשר), ואני נולדתי פה.

אז מחובתי להראות לפחות קמצוץ של אכפתיות כלפי הארועים החשובים שמתחרשים כאן.

וכל מה שיש לי לאחל למדינה הוא בהצלחה, ושלא תתקעי עוד 4 שנים עם עוד קואליציה מעפנה שתגרום

לערבים לרצות להפציץ אותך מיידית. 

אמן.

 

מחר. חמישי. מה שאומר מבחן במתמטיקה, מה שאומר, עוד נכשל לאוסף, מה שאומר, כעס, צעקות, "למה למה למה",

ועוד כל מיני שאלות ללא מענה.

אפילו שאפשר לומר שלמדתי, אני עדיין לא בטוחה שאצליח לעבור את זה.

הבעיה העיקרית ומה שהכי מעצבן אותי הוא העובדה ששעות המתמטיקה של ימי חמישי מתקיימות כסדרן

על השעתיים הראשונות, למי לעזאזל יש כוח ללמוד מתמטיקה שעה בלבד אחרי שהוא שכב כמו פגר במיטה

והתפלל לאיזה כאב ראש שיציל אותו וישמש לו כתירוץ להישאר בבית.

מה שלא יהיה, יהיה בסדר, אז לכל אלה שצועדים מחר לקראת מבחן בתמטיקה, בהצלחה!

 

לאחרונה, גיליתי הנאה רבה בכתיבת שירים, בין עם זה שירי "הלכתי לגן, ראיתי חתול, נתתי לו גזר, קטן ואכול",

לבין אם זה שירים אמיתיים עם קצת יותר עומק ונשמה. כמובן שגם השירים הקצת יותר רציניים יצאו די מגוחכים,

אבל כל עוד זה עושה לי טוב, למה לא?  

כמו כן, התרגשות נוספת היא לקראת יום שישי הקרוב, ואפילו שיום שישי ה- 13 כבר די נדוש, כן, גם בעיני.

האווירה, כל המרתונים של סרטי האימה הגרועים עד צחוק,

כל הילדים המפגרים שחושבים כל פעם מחדש שדווקא היום הם הולכים לשבור רגל או לקבל איזה אבן בראש,

עושה לי הרגשה של יום מיוחד, לאו דווקא שלילי, להפך. 

ועוד בתוספת סרט אימה הקולנוע עם חברים, יעשה אותו אפילו עוד יותר טוב ממש שהוא.

במיוחד שלהפתעתי המאוד רבה בתקפיד הראשי הולך לשחק אחד האנשים הכי יפים, מוכשרים ו.. יפים שיש

מה שכמובן גרם לי לפרץ שלם של התלהבות, פעימות לב חזקות ועוד כמה תסמינים של אושר.

רק חבל שאי אפשר לראות אותו בתלת מימד.  

הגירסה של ה 3D קיימת אני חושבת רק בסינימה סיטי או איפה שהוא בחיפה.

זה כל כך מבאס, יכולתי, לראות את ג'נסן אקלס, ממש מולי, לגמרי מולי, במרחק מזויף של נגיעה.

טוב נו, פשוט אהנה מהסרט, ויהיה כיף לראות אותו גם סתם על מסך ענק. אז חפיף

 

אני כבר רואה שהולך להיות לי סופ"ש מעולה,

אגב, המבחן באזרחות, שכל כך פחדתי ממנו. קיבלתי 86. וויהי!

שיהיה סופשבוע מצוין, ולכבוד יום האהבה ביום שבת, תהנו

נכתב על ידי , 11/2/2009 21:39  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

7,889

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקאמיקאז - שירצ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קאמיקאז - שירצ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)