כינוי:
בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 3/2009
 חופשש DD:
חוווווופפפפפפפשששששששששש.
סוף סוף חופש, אחרי כל התקופה המעצבנת והלחוצה הזאת,
יש קצת זמן לנוח ולעשות את מה שבאמת אוהבים, מתי שרוצים DD: ולא רק בזמן הפנוי.
אם לומר את האמת, ממש עכשיו הייתי אמורה להיות חצי מתה, אחרי נסיעה ארוכה, איפה שהוא ליד ירושלים - מטיילת.
אבל בגלל כאבי צוואר מטורפים, נשארתי בבית. וגרמתי להורים לבזבז עוד 140. אולי בגלל זה הם לא כל כך מחבבים אותי.
טוב נו, גם בכנס חנוכה לא הייתי, אז כנס פסח זה לא מה שיתקן לי חוויות. אני די בטוחה שבין ארבע הקירות
האלו, איפה שאני כותבת כרגע.. אם קצת תוספת של להיות בחוץ עם חברים והרבה, אני אהנה הרבה יותר מאשר
לרוץ ממקום למקום ולצעוק על ילדים לשתות ולשים כובע. עם כל הכיף שבזה 
אה כן, והחלטתי סופית - שלהיות משב"ית זה לא בשבילי, אני מעדיפה להנות בחופש הגדול מדברים אחרים, באמת ששבועיים
מתישים הספיקו לי, ואפילו שאני באמת שמחה שעשיתי את הקורס הזה, אני כבר קיבלתי את תעודת המדריך וחולצה מגניבה,
לי זה מספיק. 
מכאן לנושא אחר, שבכנות, אין לי מושג מהו. אבל אני מאמינה שאיך שהוא יתחילו לזרום לי המילים אז, בוא ננסה.
אתחיל בלהראות לכם קליפ, שהרבה ניראה לי כבר ראו, אבל משום מה יש לי אובססיה אליו.
גם הקליפ עצמו שהוא פשוט אדיר לדעתי, וגם השיר שעושה מן חיוך כל פעם שאני שומעת אותו 
כדי להפסיק את המוסיקה ברקע בהנחה ואתם שומעים אותה בכלל, לחצו ESC.
ואני עדיין לא מעכלת שעוד פחות מ3 חודשים אני מסיימת את החטיבה, כמו שאמרתי תמיד,
השנה הזאת, הזמן עבר בצורה אחרת לגמרי, אני עוד לא מרגישה כאילו התחלתי את ט'. זה הזוי לגמרי.
חהחה. שלא נדבר על זה שממש עוד מעט יש לי יומולדת, ועוד פחות משנתיים אני אפילו אוכל להתחיל ללמוד נהיגה.
דאמ. טוב, לפחות זה עושה אותי שמחה. יאי :]
אני כל כך מחכה לתיכון. ב 30.4 יש לי את הבחינות למגמת תאטרון, ואני מתה לעבור את זה כבר.
תאחלו לי בהצלחה DD: אני אצטרך את זה! עוד לא התחלתי אפילו לעבוד על מונולוג. אני חייבת למצוא משהו טוב,
אז אם למישהו יש רעיונות לאיזה מחזה משעשע או דרמתי, לא ממש אכפת לי בעיקרון. אשמח שתציעו.
אבל מה שדי מבאס אותי בקשר לכל זה, זה שאפילו שאני יודעת שאני רוצה ללכת לתאטרון,
כל פעם עולים בי מלא מחשבות על דברים אחרים שאולי כדי לי ללכת, ומה שהכי מסובך זה שאי אפשר להיבחן לשתי מגמות.
רק לאחת, לא משנה אם זה בבתי ספר שונים או באותו בצפר. אז ההחלטה צריכה להיות החלטה אחת. ובחירה אחת.
ויש כל כך הרבה דברים שנשמעים לי מעניינים לגמרי, כמו תקשורת, או קולנוע או אפילו פסיכולוגיה.
פאק, ועוד אני בן אדם שבשבילו לבחור משהו, כל דבר שלא יהיה, זה בערך כמו להחליט אם להיות או לא להיות XD
נממ. אבל אני מאמינה שבסוף יהיה בסדר ולא משנה מה אבחר, אני אהיה שלמה עם זה לגמרי.
ושחלילה אשכח, לומר לילדה אחת. שהיא יודעת עד כמה אני אוהבת אותה והולכת להתגעגע אליה בחודש הקרוב.
שירש, שורז', איך שלא אקרא לך. אני מתה עלייך, אני בטוחה שאת הולכת להינות כל כך בUSA שלך, עד
שתשכחי אותי קליל, לגמרי. אפילו שזה כולה חודש, אני רוצה שלפחות תזכרי עד כמה אני אוהבת אותך DD:
ואני מאחלת לך שתכירי מלא אימואים כוסונים כאלה, כמו שאת אוהבת XD ושתמותי שם אם תשכחי לדדבררר איייתתיי!!!
סתם, תעשי כמה שיותר כיף. ו.. אההממממ. את יודעת.. Tenacious D אאהמ אהמ. ו.. אהממ אהממ ג'ק אהמ אהמ.
זהו 
ניראה לי ש.. זהו להיום
אז, שיהיה לכולם חופש מצוין, הרבה כיף.
ותעשו טובה, תשתדלו להישאר בחיים.
שירצ.
| |
סוף סוף.
כל פעם אני דוחה מחדש את הפוסט הזה, כל פעם אני כותבת חלק קטן,
וכשאני מגיעה למסקנה שאין לי כח להמשיך, אני פשוט לוחצת על איקס ומשליכה את הכל.
ואם אתם קוראים את זה כרגע, כניראה שהפעם הצלחתי להמשיך עד הסוף.
זה טוב זה טוב
אז חופש פורים, שניראה לי ללא סיבה מוצדקת רחוק מידי, היה חופש מספק מאוד.
מנוחה לא הייתה הרבה, אבל כיף היה בשפע.
בערך כמו כל החופשים שלי בשנה האחרונה, שבהם כמעט כל יום הוא משהו מרגש אחר.
מסיבה, הופעה, תל אביב, ויום רביעי מעפן אחד שהיה די מדכא, אבל חפיף. תם ונשלם.
מה שמשמח אותי עוד יותר מכל אלה, הוא שסוף סוף נגמרו החזרות וימי החמישי שכבר החלו להימאס עלי.
ההצגה מאחורי, ואפילו שכניראה תעלה שוב בסוף השנה, הדבר המלחיץ האמיתי, כבר נעשה.
מפתיע לחשוב שאנשים באמת אהבו אותה, במיוחד שבשבילי היא נחשבת כל כך מטומטמת ואובר דרמטית.
אבל נו טוב, שיהיה.
התקופה ה"חדשה" של הלימודים התחילה, עוד תקופה שאני מבטיחה לעצמי, או לפחות.. אומרת לעצמי
שאני אתחיל להשקיע. אני בספק ענקי אם זה שווה משהו, אבל טוב להאמין בזה
חוץ מזה שביינתיים עוד אין ממש מבחנים, יש מן הרגשה כזאת שאני אשכרא הולכת להצליח בכל מיני דברים.
נקווה שזה ימשיך ככה, או שסביר להניח שאני אמצא את עצמי באחוון וגוזרת לאנשים את השיער.
לא שזה רע, אבל.. תמיד (מתחילת כיתה ט') קבעתי את יעודי רק בכצה - תאטרון. הוו. כצה. אההמ כן.
עם כל ההתלבטויות פה ושם, אני יודעת מה אני רוצה באמת, אז כל מה שנותר להגיד בנושא - אממממןןן :]
וכמובן שכמו כל שבוע רגיל בבית המוגבל הזה, צרות עם ההורים היו והרבה.
למען האמת, קשה לי להגיד שאני אוהבת להיות בין ארבע הקירות האלה. זה כבר מתחיל להיות מאין ברירת מחדל,
כי אין לי מקום אחר להיות בו וכי אני רגילה להיות פה.
לא עובר כמעט יום אחד בלי ריבים, איומים, ולעיתים דחיפות ועימותים פיזיים.
כבר פעמיים ששמעתי את המשפט "אנחנו שוקלים להוציא אותך מהבית",
ועוד יותר פעמים ששמעתי "מפגרת, מטומטמת, פרזיטית, נמאס ממך" תודה באמת.
אני יודעת שזה אמור להיות נורמלי, אבל אני כבר לא יכולה להמשיך עם זה, עם כל האופטימיות שלי,
וכל זה שאני תמיד אומרת שיהיה בסדר, אני באמת כבר לא יודעת מה יהיה בסוף.
קשה לי להיות פה. מכל מיני בחינות ואני כל כך מחכה לרגע שאני אוכל להשיג כסף באופן עצמאי,
לעוף מפה. ולעוף, במלוא מובן המילה, לטוס לח"ול, לעשות טיול, ולהתמקם איפה שהוא, רחוק מפה.
כרגע כל מה שאני יכולה לעשות זה רק לחכות, ולסבול את כל החרא שיש כאן, אבל כמו תמיד, אני נשארת מחיוכת
כשאני תמיד ואומרת לעצמי שבסוף זה ייגמר.
וואו. סוף סוף הצלחתי להשלים פוסט. כל הכבוד לי.
שיהיה לכולם סופ"ש מגניב. ערב טוב
שירצ.
| |
טוב לי על הלב D:
נמאס לי כבר מהזאברודסקקי הזה ומהלנה המפגרת שלו. בעלת הארמון, אפשר לחשוב, איזה סיפור מרגש.
כולה עוד עלילה רגילה עם סוף צפוי. הוא הציל אותה, ניצל אותה, היא לא ידעה אם לעזוב אותו או לא. בלה בלה בלה.
לא יכולתם ללמד אותנו על הארי פוטר או משהו? זה גם ספר! וזה גם יותר מעניין ומורכב.
תאמינו לי שכולם היו מקבלים אצלכם 100 בשביל זה.
ואז לא היה לכם מה להתלונן שאנחנו לא מגישים עבודות.
כי מאז שהתחלנו ללמוד את זה לא קראתי אפילו את המחזה, לא קניתי אותו בכלל.
ומעניין לי את ה *** שתורידי לי 25 % מהציון. זה כולה ספרות, זה לא מה שיגרום לי להיות הומלסית שגרה בקרטון.
טוב, אז כמו שאולי הבנתם, אולי לא. הציונים שלי בלימודים ירדו משמעותית.
55 בצרפתית, 57 באנגלית, 60 ומשהו במתמטיקה, 60 בשל"ח.. (אלו ציונים כוללים של שליש ב').
אני כבר נמצאת בעמדת ספק אם יקבלו אותי לתיכון שאני רוצה, או למגמה.
למרות, שבהתחשב בעובדה ששליש שעבר הציונים שלי היו דווקא סבבה לגמרי, אני עוד יכולה לתקן את הכל,
רק אם אני אשקיע מספיק בשליש ג'. וכן, אני הולכת לעשות את זה. לא ממש בא לי לצאת באכוון בסופו של דבר.
ושוב פעם, במהירות מטורפת, פחות מ 24 שעות ליום חמישי, תחילת הסופ"ש. אחרי שבוע שהיה בחלקו מצוין,
יתחיל שבוע מצוין עוד יותר. כשסדרו יהיה משהו בסגנון הזה :
ראשון - פורים! תחפושות! , ובערב מסיבה בתל אביב, דופקים ת'ראש!
שני, שלישי, רביעי - חופש! לקום כמה שיותר מאוחר, לעשות שטויות, לצאת בערב, לעשות עוד שטויות,
ולחזור מרוצים מעוד יום של חופש.
אולי אחד הימים ינוצל לתל אביב, כדי לפגוש כמה אנשים טובים. אבל את זה עוד ניראה.
ולבסוף, אני די בטוחה שהולך להיות לי חופש טוב, והרבה כיף.
אפילו יש בי הרגשה שהולך לקרות משהו מיוחד בכמה ימים האלו, לי ספציפית, או לסובבים אותי,
אני בכל אופן, בטוחה שמישהו יצא מחופשת פורים עם חיוך ענקי על הפנים, אני רק מקווה שזו תהיה אני הפעם.
והקדשה מיוחדת, לאדם, שהקשר שלנו התנתק לאחרונה, וחזר שוב לחיים, מה שעושה אותי מאוד שמחה
עוז, אתה יחיד במינך, ואני כל כך שמחה שחזרנו לדבר שוב. אתה לא יודע כמה זה חשוב לי.
ולא משנה מה, אני תמיד פה בשבילך, כמו שאתה אמרת שאתה תמיד תהיה פה בשבילי...
אז אל תשכח את זה, ואני אוהבת אותך מלא, לפחות 1
אז, עד כאן להיום, שיהיה לכולנו סופ"ש מעולה, וחופשה טובה!
באהבה, ענקית,
שירצ.
טוב, טוב, טוב לי על הלב ^^.
ודורצ'ו, אני מתה עלייך, מלא מלא מלא מזל טוב!! עד 120 DD:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
