כינוי:
בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2009
יום השואה. קצת שונה בשבילי.
אני לא יודעת כלכך איך להנציח בכתב את היום הזה.
אני אולי לא מאלה שלוקחים את יום השואה עמוק ללב שלהם, וכל דקה בו, חושבים על אלה שנרצחו,
ובכל מקום כותבים "יהי זכרם ברוך" כדי להרגיש חלק מהאבל. ולא שיש לי בעיה עם זה. באמת שלא.
זו גם דרך להתמודד עם הצער של היום הזה, שלרוב האנשים בארץ אמור להיות יום קשה במיוחד.
פשוט אני פחות מתחברת לצד הזה. ואני מודה, שחוץ מהצפירה פעמיים ביום, והתגובות של כולם לגבי דברים שקרו אז,
לפני 60 ומשהו שנה. זה יום די רגיל עבורי.
כניראה בגלל שאני מטבעי בן אדם שלא לוקח כמעט כלום ברצינות. לא לימודים, לא התנהלות אישית. לא כלום.
בואו נגיד שאם הייתי יכולה, הייתי מתקיימת 24\7 מנסטי, טלוויזיה ומחשב. וגם חברים פה ושם כמובן. כי אי אפשר להיות לבד לגמרי.
אני אישית חושבת שהרעיון של לסגור את החנויות, ואת הכל, כדי שאנשים יוכלו לשבת בבית ולהתאבל. הוא קצת.. איך לומר.
טיפשי? תיראו, אחרי הכל. כן זה יום עצוב. מאוד עצוב אפילו. אבל אני לא חושבת שלסגור את החנויות ואת המרכזי קניות זה מה שיעזור לאנשים לזכור יותר טוב. או שזה מה שיכבד את אלה שהיו בשואה.
יש דרכים אחרות לגרום לאנשים להיות באבל. ובכל מיקרה זה תמיד תהיה בחירה אישית של כל אחד.
אני בחרתי להתאבל בצורה פחות קיצונית, ויותר לחשוב על זה מאשר לעשות משהו בנוגע לזה.
בערך כמו שאני לא הולכת לכל הכנסים של גלעד שליט, או העצרות (אם ככה כותבים את זה), לחיילים חטופים.
אני חושבת על זה. זה מספיק כבוד. לא? 
כניראה שבמשך השנים, למדתי שכדי באמת להיכנס מכל הלב לאווירה של אירוע מסוים, אני צריכה לראות את זה בעיניים,
לדעת בדיוק מה היה שם, איך. זה למה סרטי שואה כל כך מרגשים אותי. ולמה בדיחות שואה, בדרך כלל מצחיקות אותי.
אתמול לראשונה בחיי, ראיתי "הפסנתרן". שהוא, סרט מעולה. ואני חייבת לומר, שאפילו שלא הזדעזעתי, או בכיתי, או משהו בסגנון. היו קטעים שגרמו לי לחשוב לרגע, ולהרגיש אפילו אם רק לחצי שניה, מן פחד או צמרמורת על כל מה שקרה שם.
אה כן, ורשימת שינדלר. זה סרט. ארררווווךך. ארוך מידי. ראיתי אולי רבע שעה ממנו. כי הוא והפסנתרן שודרו באותו זמן.
אבל גם אחרי ש"הפסנתרן" נגמר. רשימת שינלדר עוד בקושי הגיע לחצי. אני בספק אם איפעם אצליח לראות אותו עד הסוף.
גם ככה לא הבנתי מה הולך שם.
אבל חייבים להודות, שאחד הדברים שהכי מלחיצים, כמה שניות לפני שזה קורה. זה הצפירה.
אני בתור ילדה תמיד פחדתי פחד מוות, לא ממש ברור לי למה. אבל בעצם, כל הילדים מפחדים מהצפירה. למה?
אם חושבים על זה, לי אישית הייתי סיבה טובה. כי עד שהגעתי לחטיבה,
העמוד של הצופר היה לצערי בניין ליד מבנה בית הספר היסודי שלי, כך שההרגשה הייתה כאילו מקל של רעש תקוע לך בתוך המוח, וכל מה שאתה יכול לחשוב עליו באותו רגע, זה כמה אתה מת שהצפצוף הנוראי הזה ייגמר.
אני עד היום תוהה איך ברעש הזה הצלחתי בין לבין להכניס לעצמי לראש כמה מחשבות על השואה. על הנרצחים, על הניצולים.
או אפילו על המשפחה שלי.
וגם כשאני יודעת שזה רגע שאמורים להיות עצובים בו, ולהיות רציניים. קשה להיות אדישים למבט הסובל של הילדים בכיתה.
זה תמיד שעשע אותי. והעציב אותי בו זמנית.
אני ממש בספק אם יפרסמו את הפוסט הזה כחלק מ הנושא החם. בכל זאת, במקום לכותב על יום השואה,
כתבתי על למה אני לא כותבת על יום השואה. אבל, אני מניחה שאפשר להסתכל על זה בכל מיני צדדים.
אני כאן. סיימתי. גם ככה לא היה לי הרבה מה לומר. אם לא הייתי מנסה להרחיב בכח סביר להניח שהיו פה אולי 10 שורות.
שיהיה לכולם המשך שבוע טוב. ו.. כן. טוב, יום השואה. לזכור ולא לשכוח.
שירצ.
| |
 סוף.
ושוב. שיגרה. אני כל כך שונאת את המילה הזו. המחשבה שזהו נגמר. אחרי חופש כל כך ארוך.
לחזור למבנה הגדול והמתפורר הזה שנקרא בית ספר. ללאא רוצצהההה.
יכולתי ללמוד בחופש, ולסיים את העבודות שלי, להיות פטורה מהם עכשיו. אבל כמובן שמשהו בי לא מאפשר לי
להיות אדם אחראי במיוחד. ובדיוק בגלל זה, השארתי את כל הציוד בלוקר, ולא יכולתי לגעת בכל מה שקשור ללימודים.
לא אוכל להגיד שסבלתי מזה. זה רק נתן לי אפשרות לנצל את החופש יותר טוב. אבל עכשיו כשאני תקועה עמוק בתוך הקקי הזה,
עבודה באזרחות, היסטוריה, תנ"ך. המון המון שיעורים. ועוד ללמוד בעל פה את המונולוג לבחינה של המגמת תאטרון.
אני מתחרטת שלא עשיתי כלום בחופש הזה חוץ מלצאת, לישון, ולבלות.
נקווה שבחופש הבא. שלפי מה שאני יודעת הולך להיות החופש הגדול ><" אני אוכל למצוא קצת זמן ללימודים. בעצם,
אני חייבת למצוא זמן ללימודים. לא בא לי להיות תלמידה כושלת עם חרא תעודה.
נחייה, נלמד וניראה.
אז איך עבר עלי החופש?
מ צ ו י ן ! ! !
אני חושבת שזה היה אחד החופשים היותר טובים שהיו לי השנה.
כמו שאמרתי לפני, אולי שני פוסטים. חוויות DD: וצברתי הרבה כאלו, למזלי, כולן חוויות טובות.
כולן אם לא מתייחסים לשפעת המעצבנת שהייתה לי למשך איזה כמעט שבוע שלם.
לפחות צברתי לעצמי זמן מנוחה. מה שלא היה קורה אם לא הייתי חולה.
ובזמני הפנוי והבריא מה עשיתי?! ישנתי בים! סוף סוף, עוד קו סומן על הרשימה של הדברים שאני אמורה לעשות.
לא ממש ישנתי, יותר נכון לומר שביליתי לילה מהנה וקר בחברת האנשים שאני הכי אוהבת  . והיה כיף. ממש כיף.
אני מקווה מאוד לעשות את זה שוב בקרוב. אולי ביומולדת שלי. שלהפתעתי מתקיימת עוד פחות מחודש.
והלונה פארק, שבאותו יום שהלכתי אליו, היה כל כך ריק. שאפילו לאנקונדה ולמתקן החדש לא היה תור בכלל.
והיה אפשר להיכנס תוך 5 דקות לכל מה שרצינו. ותודה תודה תודה תודה לאילון :] הוא יודע על מה. 3>
ובקיצור, היה חופש כל כך טוב. כל כך הרבה צחוק, כל כך הרבה הנאה. ואם נגמר, לפחות הוא נגמר באווירה טובה.
עכשיו צריך לאסוף מחדש את כל הרצון להשקיע, שביינתים לא היה ממש קיים אצלי. ולהתחיל להשקיע בלימודים.
כולה חודשיים. וזהו. מסיימים. ואז תיכון, י'. וויפי. 
עריכה :
בא לי לשנות עיצוב, משהו קצת יותר שמח. בהיר.
אבל אני מפחדת להרוס בטעות את הרשימות שעד שלקח לי לעשות אותם יצאה לי הנשמה.
אז אם בפוסטים הבאים תיראו בטעות כל מיני פאקים למיניהם. סליחה מראש
נקווה שיהיה טוב. אני מקווה לפחות :]
כניראה שכדי שאתחיל להיות בעד פוסטים קצרים. כי כבר אין לי על מה לכתוב.
ועדיף לא לכתוב, מאשר לכתוב שטויות לא?
אז בהצלחה לכולם עם ה"שיגרה" המחודשת, תהנו.
| |
ימי הולדת. חופש. :]
לאט לאט החופש חולף, ומתחיל להשאיר אחריו שובל של זכרונות טובים, שעוד יצטברו במשך השבוע.
כל כך הרבה דברים עשיתי בחופש הזה, טוב. לא כל כך הרבה. אבל רוב הדברים שעשיתי יגרמו לי לזכור את
החופש הזה טוב טוב. במובן החיובי
עוד בערך 5 ימים נותרו. זה עבר כל כך מהר. מבאס, מיוחד כשחוזרים ביום ראשון. בול על תחילת השבוע. בעע.
אחרי הרבה הרבה זמן של חיפושים ועוד כל מיני דברים שעשיתי בקשר לזה. מצאתי אתר שהציע להורדה גרסת פוטושופ
טובה בעברית. מה שגורם לי להיות מאוד מרוצה. כי אחרי הגרסה המעצבנת של ה - 30 יום, שנגמרה מהר מידי,
סוף סוף יש לי פוטושופ. טוב. לתמיד!! אלא אם כן יקרה משהו שיגרום למחשב למחוק דברים בלי סיבה.
טוב. אני מקווה שזה לא יקרה.
לכו תדעו, אולי בסוף אני אהיה איזה מומחית ואפתח בלוג עיצובים בצבע ורוד כזה עם מפעל הזמנות, ואכין כפתורים
של "כמעט מאלכים" וכל מיני סדרות ספרדיות שבא לי לתת כאפה למי שיצר אותן ><.
*אגב, אשמח מאוד לאנשים שיעזרו לי בנושא. אני לא מתמצאת כלכך וכל מה שהצלחתי לעשות עד עכשיו זה חתימה ולוגו לבלוג שלי,
אז. אם אתם אדיבים ויודעים להתעסק בעיצוב. דברו איתי. אם אתם רוצים כמובן. ואם לא. קקי.
אני רוצה לומר מזל טוב, לשני אנשים יקרים שאני אוהבת שחוגגים יומולדת והשמחה גדולה ומאגניבה עבורם :
אהוד. מלא מזל טוב, אני מתה עליך ואתה בן אדם מדהים, ותודה לך על הכל :] אפילו שאנחנו כבר לא בקשר כזה טוב.
חפיף, אנחנו עדיין חברים טובים נכון?  ואתה כבר יודע שאני תמיד כאן בשבילך, לא משנה בשביל מה או איך.
אז קבל ממני חיבוק ענקי. שכבר הבאתי לך אותו לפני כמה ימים. אבל עוד אחד וירטואלי כזה ומשעשע.
ויעל. שלא מזמן התחלנו להכיר קצת יותר טוב. אבל אני עדיין אוהבת אותך. והספקתי לראות עד כמה חמודה את.
אז מזל טוב, כל האיחולים שבעולם, תמשיכי להיות כזאת בן אדם נחמד שכיף להיות בחברתו. ושנכנס למצב כפית
מסנדוויצ'ים שעושים קולות מוזרים  ממני בכל האהבה שאפשר :] אני מקווה שרק נמשיך להיות חברות. כמה שיותר.
בפוסטים הבאים סביר להניח שתיראו עוד כמה כאלה. זה מן חודש כזה עם הרבה ימי הולדת להרבה אנשים שיקרים לי.
ולכל אלה שאני לא מכירה אבל יש להם יומולדת בכל זאת - ממזזל טובבבבב DDDDDD:
אחח. הפייסבוק כל כך יעיל במצבים כאלה. סתם. את הרוב אני זוכרת ^^ באמת שאני זוכרת.
ESC כדי לכבות את המוסיקה ברקע.
לא התעמקתי יותר מידי במילים, אבל זה לא חשוב. השיר עושה לי חיוך נחמד כזה ^^ מנחית עלי כל מיני רעיונות לכתיבה.
או סתם עושה לי מצב רוח טוב. אל תתפלאו אם עשים מתי שהוא את השיר הזה עוד פעם. אני פשוט אוהבת אותו :]
היה שיר אחר שרציתי לשים, אבל הקליפ החמוד והנחמד היה חסר כתובת. וזה היה מעצבן. אז סתם אם בא לכם כנסו.
אני מקסימום אצליח אולי לשים אותו פעם אחרת.
באמת שאין עוד כלכך מה לכתוב. כמו שאמרתי בכמה פוסטים. יש לי חשק עז בימים האחרונים לכתוב עוד וכמה שיותר.
ומכיוון שלכתוב כל יום יהיה מיותר לחלוטין. אני מוציאה את המעט שיש לי בראש פעמיים בשבוע בערך.
זה מספיק לדעתי אה כן. וזה הזמן לראות אם החתימה שהכנתי. מסתבר בקלות לגמרי. כי אני לא עד כדי כך
מטומטמת, מוכנה וטובה לשימוש. אז.
שתהיה לכולם המשך חופשה טובה. והרבה כיף. מזל טוב לכולם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
