מה שתגידו.

לחשוב שסדרת טלוויזיה כל כך מפגרת גרמה לי להתמכר לשיר ממש טוב שגרם לי לרוץ ליוטיוב,

לשמוע אותו 50 פעם ולהעלות את הנושא שאני הולכת לכתוב עליו היום ><

אני באמת לא חושבת שהייתה לי את הילדות המושלמת, בעצם. אני כמעט בטוחה בזה.

חס וחלילה לא מנסה לרמוז שסבלתי,

אבל היו הרבה דברים שהייתי יכולה לחסוך מעצמי בתור ילדה קטנה,

ולשמור אותם לעתיד. לעכשיו למשל. אולי ככה הייתה לי ילדות קצת יותר, ילדותית. אבל בלי להתלונן.

אני רק מנסה לומר, שהתקופה שבה אפשר להיות חופשיים באמת, של להיות ילדה קטנה בת 5, שבטוחה שהכל טוב,

ושאין דבר בעולם שיכול לגרום לה להיפגע. התחושה של הביטחון,

שאפשר להיות כל כך מטומטמים, ועדיין יגידו לך שאת חמודה.

עברה. זהו, אין באמת מה לעשות.

אבל הגעתי להחלטה הזאתי שאני לא רוצה להיות עוד אחת בת 15 שהתבגרה מהר מידי.

כל עוד אפשר עוד להרגיש את הילדות המוקדמת, אני רוצה לנצל את זה.

בכל זאת, כמעט לכל אחד זו הייתה תקופה הרבה יותר טהורה.

אני לא אומרת שאני הולכת להיות ילדה טובה ירושלים, להתנהג כמו מפגרת,

לשחק בברביות ולשמוע שירים של חני נחמיאס.

אבל אני בהחלט אנסה לנצל את התקופות הקרובות בחיים שלי למשהו טוב.

להרגיש חופשיה יותר. להרגיש כמה שיותר את

החופש, שקצת קשה לי לאתר בזמן האחרון. אולי להשקיע קצת יותר בלימודים,

אבל בעיקר לעשות דברים בשביל עצמי.

ואם כבר הזכרתי לימודים, סוף סוף!!! הבחינות לכצנלסון לתאטרון עברו. אין לדעת אם בהצלחה, אבל עברו.

עכשיו כל מה שאני יכולה לעשות, הדבר הכי טוב עבורי.

הוא פשוט לשכוח מזה. לגמרי, להמשיך הלאה. עד שיגיעו התוצאות.

וגם אז, במידה ולא אתקבל. לא נורא :] אני בכל מיקרה אופטימית לכל דבר.

אה כן ו.. לא יזיקו קצת עידודים מצדכם  למרות שעם מצב התגובות פה בזמן האחרון. אני בספק

ובל אשכח לומר תודה לאנשים שעזרו לי להתכונן ואמרו לי שאני מטומטמת כל פעם שלא האמנתי בעצמי.

באמת לא היה כזה נורא. לפחות ככה ניראה מנקודת המבט שלי,

אני מקווה שהבוחנים ראו את הדברים באותה צורה כמוני.

שבוע מעולה, הצלחה. תנו חיבוק לאלה שעושים לכם טוב, זה מגיע להם :]

שירצ.