כינוי:
בת: 31 MSN:
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
 הכל יעבור.
התקופה האחרונה לא הייתה ממש קלה לי, מכל הבחינות [שאותן לא אפרט].
היה לי קשה להירדם, נזלה דימעה או שתיים כמעט כל ערב, הייתי כמעט 24 שעות במצבי רוח משתנים,
ורציתי להרוג כמעט את כל מי ששאל אותי למה.
לאט לאט אני אני מקווה שאצא מזה, בדרך כלשהיא, בלי יותר מידי ייסורים ומחשבות,
שלרוב בכל מיקרה מסתכמות ב"בייפפפ" אחד גדול, אבל מי יודע מה יהיה. לא אני זה בטוח
החלטתי סופית להיפטר מההרגל המעצבן שבמשך שנים אני מנסה להיפטר ממנו, אך לשווא.
אז חיפשתי והפכתי לאמא שלי את כל המגירות עד שמצאתי לק שקוף,
חסר צבע ושמתי בכמויות נכבדות על
הציפורן כדי שאפסיק לכסוס אותן, תמיד חשבתי איך אראה עם ציפורניים נורמליות,
ולא כאלה שנראות בסכנת הכחדה.
נקווה שבקרוב אזכה לראות את המחזה הכלכך מרהיב הזה.
וכשזה יקרה, אני אדרוש מכולם תפיחות על השכם ומחמאות טובות על
העבודה והמאמץ הרב שהשקעתי בפרויקט הזה (:
זה הולך להיות חתיכת מבצע, ואני לא אוותר הפעם.
והודעה משמחת ומלחיצה עבורי, היא שבעוד כמספר ימים אלך לי לתל אביב
כדי להגשים מטרה שהייתה נצורה בליבי כבר תקופה ארוכה. זה עלול להיות כואב,
אבל חיכיתי כלכך הרבה זמן, ובהתחשב בעובדה שהייתי בטוחה שזה יקרה רק בגיל 16,
אני לא הולכת להשתפן. אז אני יכולה באופן רשמי להכריז, שבעוד כ4 ימים, אחורר על ידי אלמוני
כל שהוא בגבה הימנית, ו.. טוב, כבר הבנתם (:
לעולם לא אשכח את העגיל הראשון שלי, שהיה חור קטן ותמים באוזן,
ובתור ילדה קטנה ופחדנית ייבבתי ללא הפסקה והייתי בטוחה שזה הולך להיות היום האחרון לנשימתי,
עד כדי כך שהבאתי איתי את התהילים של סבתא רבא,
והתפללתי כל הדרך שיהיה בסדר. וכמה צפוי שאחרי שהבנתי שזה אפילו לא כאב לי,
עשיתי פרצוף תוהה ולא דיברתי על זה עם אף אחד. אפילו שאני רואה את עצמי כלכך בבירור
עוברת את אותו הטקס ביום שלישי, נשבעתי בי שלא אשתפן ואעבור את זה כמו ילדה גדולה ומאגניבה 
אבל.. את זה עוד ניראה ><
נמממ. אז.. שיהיה יום טוב והכל.
| |
יהיה מה שיהיה :)
כבר שכחתי מהבלוג הזה בחודש האחרון, האווירה של החופש הזה עושה לי קצת לא טוב,
כל מיני דכאונות מוזרים שגורמים לי לשים זין על הכל, לנעול את עצמי בחדר שעות על גבי שעות
ולהתנהג כמו אחת ששוקלת 200 קילו + ולא יכולה להזיז אפילו את הזרת שלה.
בכל מיקרה, אחרי כל הדכאונות האלה, חטפתי חום, שכניראה היה איזה משהו ווראלי של לילה אחד,
כי עכשיו בכל אופן, חוץ מכאב ראש מעצבן, אני מרגישה די בסדר. יש לי תכניות ליסוע מחר לתל אביב
לפגוש ידיד מאמריקה ועוד חבר טוב מאשקלון, אבל אי אפשר לדעת לאן המצב הפיזי שלי עוד מסוגל
להדרדר בהמשך היום. אז.. אחיה, אולי אפילו אגסוס ואראה בסופו של דבר אם התכניות יצאו לפועל
או שסתם אבלה עוד יום ברביצה ממושכת על הספה בסלון.
אבל למרות הכל, יש צד חיובי לכל הסיפור, כל הזמן הזה שהייתי עם עצמי,
גרם לי לעסוק בכל מיני תחביבים שנטשתי ולהשתפר בהם קצת יותר גיטרה, ציור, ספרים.
אני בטוחה שגם ההורים שלי מרוצים מהעובדה שהסלולרי שלי לא היה
בשימוש כי לא ממש דיברתי עם אף אחד מה שגרם לצניחה, לא משמעותית, אבל מספקת בחשבון הפלאפון.
דבר טוב נוסף שהתגלגל מכל העניין הוא שביום אחד, אני והמשפוחה החלטנו להתחיל במבצע נקיון יסודי,
והחדר שלי, שאם איראן הייתה משגרת עלינו את הפצצה האטומית שלה,
מפספסת ומנחיתה לי אותה ישר לתוך החדר, הוא היה ניראה בדיוק אותו דבר, ה
תחיל סוף סוף לחשוף את החלקים המוסתרים שלו, שהיו מכוסים עד אותו רגע באבק ובגדים,
אורגן מחדש והפך לחדר שבאמת אפשר לישון בו. גם התחדשתי בוילון חדש שמאפשר לי לישון בצורה נורמלית,
גם ביום. איזה פלא.
אני די בטוחה שבקרוב אחזור לעצמי לגמרי, ואם לא.. אז.. כניראה שהסביבה תצטרך לשנוא אותי עוד קצת.
וסביר להניח שאפילו לא יהיה לי אכפת. לפחות התקופה המחורבנת עם ההורים עברה סוף סוף,
כניראה שזה באמת היה סתם חלק מגיל ההתבגרות, לא שחלילה איבדתי את הרצון להיתמרד  ,
אבל ניראה שאני וההורים מתחילים להבין אחד את השני קצת יותר.
מה שבטוח, הוא שאופטימיות, יש לי ובשפע. כך שלא משנה מה יקרה מעכשיו ועד.. הזמן שאחרי עכשיו,
אני יודעת שבכל מיקרה, בסדר - יהיה. ואפילו יותר מזה. אבל את זה ניתן לזמן לקבוע.
כל מה שאני צריכה זה קצת זמן לבד, רחוק מהכל, גם אם זה יקח קצת יותר מידי,
יש לי כמה החלטות לדון בהן עם עצמי. ביינתים, אחשוב על עיצוב חדש. כי נמאס לי מכל הבהירות הזאת.
היא צורבת לי בעיניים, כרגע, כל מה שאני צריכה
זה כמה שיותר צבעים רגועים. אני אעבוד על זה  . 
ואם אתם קוראים את זה והעיצוב כבר שונה.. אז, טוב, זה ברור לכם שכבר שיניתי אותו.
כל מה שנותר הוא שאתם תגידו מה דעתכם.
שיהיה לכולם חופש מרגיע ומאושר, תנו לעצמכם קצת אוויר מהשיגרה!
שירצ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
