"היא לא מנצלת אותנו" אמרה הודיה, שהיא החברה הכי טובה של יעלה. החברה המנצלת. "היא כן!" עניתי לה, "היא פשוט כן! את לא רואה את זה?" שאלתי אותה, היא לא ענתה. "ואתן?" שאלתי והפניתי את מבטי לעבר שארית החמישייה, אופיר ותמר. הן גם לא ענו, ונמנעו מלהביט לי בעיניים. "עדי.." התחילה הודיה לומר, "מה?" שאלתי אותה ברוגז, "למה את חושבת שהיא מנצלת אותנו?" היא שאלה, "אני אגיד לך בדיוק למה" הבטתי היישר לתוך עינייה, וסובבתי את ראשי לעבר אופיר ואז לעבר תמר. "היא עכשיו עם הבנות המקובלות, לא עם החברות ה'לא מקובלות' שלה, וכשהן פוגעות בה" התנשפתי בכבדות מרוב עצבנות, "היא חוזרת אלינו ומתנהגת כאילו כלום לא קרה" סיימתי להוציא את הפואנטה שלי. "נו באמת!" הפטירה תמר, "סליחה אתן יושבות לידה? אתן שמות לב שהיא בקושי מתייחסת אליכם כבר?" שאלתי אותן, הן שוב לא ענו. "אני מעולם לא הייתי הכי חברה שלה.." אמרה אופיר. אני חושבת שבגלל יעלה היא נפגעה גם ממני, כי יעלה בהתחלה היתה נדבקת אלי, ובגלל זה הקשר בייני ובין אופיררפף.. כבר לא BFF'S.. סתם חברות טובות. בלי הS בסוף.

"אבל את לא שמה לב? אתן לא שמות לב?" שאלתי, הן שוב לא ענו. 'הם כן שמו לב, לכן הם לא עונות!' אמרתי לעצמי, "לעזאזל איתכן!" צעקתי, והלכתי במהירות לכיתה בלי להביט אחורה. הן מכירות אותי, הן אפילו לא יחשבו ללכת ולנסות 'לפייס' אותי. הן לא יצליחו אפילו להוציא ממני למה נפגעתי.. הן יחכו למחר. שאני אשכח.

"היי עדידוש" אמרה אלי שיראל בקול עצוב כשנכנסתי לכיתה" "היי יעלה" אמרתי, 'אידיוטית, נצלנית, ומגעילה' הוספתי בליבי. עכשיו שמתי לב שאני כבר לא קוראת לה 'יעלהי', השם הקבוע שהיה לה. אפילו כשרבנו, מתוך הרגל הייתי קוראת לה ככה. "מי פגעה בך הפעם?" שאלתי בחוצפה, היא לא הבינה אותי. "רחל" היא ענתה. "מה היא עשתה?" שאלתי כאילו בעניין, והיא התחילה לספר על מי ומו, ואני חשבתי על התקופה בה הייתי מקשיבה לה והיא הייתה מקשיבה לי. לפני שהיא התחילה לשים לקים. לפני שהיא קנתה מותגים. לפני שהשכל שלה שינה את המטרה של להיות חברה טובה ללהרשים את המקובלות.

" 'מה את עושה?' שאלתי את יעלה, 'מה? אמרת לי להסתכל בפתק על השולחן שלך.. מה זה?' היא שאלה והגישה אלי את הפתק שהיה על השולחן שלי, 'את לא קראת את זה נכון?!' שאלתי אותה בחשש, 'אה.. אני כן' היא ענתה, 'אמרתי לך בפירוש!! הדף עם הכותרת שאלות לחידון, לא סתם דף!!' צרחתי אליה, 'מה את רוצה ממני?' היא כמעט בכתה, 'אם מישהו מגלה מה כתבתי פה באשמתך, את מתה! שמעת אותי?' שאלתי אותה, 'כן, כן, סליחה.. מה זה כבר, סיפור אמיתי?' לא עניתי לה, במקום זה קרעתי את הדף לחתיכות קטנות וזרקתי אותו לפח בדרכי מחוץ לכיתה."

ככה רץ לי הסיפור בראש. הסיפור שמעולם לא קרה. הסיפור שמעולם לא היה אמור לקרות. סיפור שבהמשכו אני מגלה שהאדם האחרון שרציתי שידע, מגלה את הסוד שלי.. איזה סוד? אל תשאלו אותי. אין סוד, אין סיפור, אין פתק, אין ילדה מגעילה שסיפרה את הסוד שלי לאדם שאני הכי שונאת. יש סיפור שהמצאתי לחברות הטובות שלי כדי להסביר להן ולעצמי למה השנאה שלי ליעלה גדולה כל כך.

"באמת שאני שמחה שהן לא בכיתה שלי כבר" אמרתי לתהילה, חברה חדשה שפגשתי בכיתה החדשה, כיתה ז'. "את מוכנה לגלות לי מה הסוד?" היא שאלה, 'ברור שכן.. אני ממש רוצה לגלות לך! אבל הבעיה היא שאין סוד..' חשבתי שבליבי, "אני מצטערת" התחלתי לומר לה, "אבל אני לא סיפרתי את זה אפילו לאחותי, שהיא האדם הכי קשור אלי" עניתי לה. זאת אומרת שיקרתי לה. עוד שקר שנוסף לסיפור המומצא, שכבר הועבר בין כל החברות שלי. "אה.. טוב" היא ענתה, היא נשמעה פגועה. "היי, אל תעלבי" עניתי, "לא סיפרתי לאף אחד" אמרתי לה, "זה לא זה" היא אמרה, "זה פשוט.. איך אדם יכול להיות רע כל כך?" היא שאלה, ואני הרגשתי את עצמי בוכה מבפנים. הרי זה לא מקרה מיוחד.. ולא הייתי באמת חברה טובה שלה כל כך. גם לתהילה אחותי, הייתי מספרת דברים, וגם לאופיר ותמר, והודיה אפילו. אז למה היא היתה מיוחדת בשבילי? אני לא יודעת. הרגשתי כאילו היא מעריצה אותי.. ואהבתי כל כך להיות נערצת. בגלל זה שנאתי אותה כל כך כשהיא העריצה אנשים אחרים. "רציני.. איך?" שאלה תהילה שוב והחזירה אותי למציאות, "אני לא יודעת" עניתי לה, היא נראתה כאילו היא עומדת לבכות. "הלוואי היה לי כוח סבל כמו שלך" היא ענתה לי, "את בטח היית מרביצה לה לא?" שאלתי בצחוק, ונזכרתי בצ'פחות המכאיבות של תהילה, היא ציחקקה קצת והרצינה שוב. היא חיבקה אותי, ואני חיבקתי אותה בחזרה. ואני הרגשתי אותה בוכה. כל כך רציתי לקחת את הזמן אחורה.. להפסיק את השקר הראשון. ללכת אחורה ולמחוק את האמירה שלי שיעלה בגדה בי, ושאני לא אגלה לאף אחד למה. ואז אחרי מחשבה רבה, כשהמצאתי את הסיפור, סיפרתי אותו בתור סיפור כיסוי. למה לעזאזל אני גורמת לחברות שלי לבכות עם המצאות מטומטמות?

עריכה 26/8/2012. הייתי ילדה כל כך אנוכית ומטומטמת!!  לפחות סיפרתי לאחותי, והיא לא שונאת אותי.

בקרוב יעלה פרק! מילקי שלכם