לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

*


This new century keeps bringing you down

Avatarכינוי:  שין גימל

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2013    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2013

בכל זאת


היה לי יתוש בתוך האסלה וידעתי שאם אני אתיישב יש סיכוי גדול שהוא יעקוץ אותי ב-asshole. התיישבתי בכל זאת.
נכתב על ידי שין גימל , 30/3/2013 05:08  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



casual




נכתב על ידי שין גימל , 27/3/2013 22:36  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דיכאון הגיע פסח בא


אני שונאת חגים.
אני שונאת את חוסר האופציות ואת זה שאין תחבורה ציבורית.
אני שונאת את זה שכנראה רוב המקומות סגורים יותר מיום שבת רגיל.
אני שונאת להתאכזב שאנשים לא אוכלים חמץ
אני שונאת את הבדידות הזאת שנחתה לי על המוח ללא התראה וחוסר האונים שבא ביחד איתה.

אני מתאמצת לא להיות ממש פתטית ושוב לנסות להזמין
בשבוע שעבר עבדתי כל יום והתרגלתי שיש לי מה לעשות כל יום.
איך לעזאזל הגעתי למצב שהייתי שלושה חודשים בלי לעשות כלום בבית?

אני פוחדת לבוא בחמישי, כאילו, אני באיכילוב עד שעה 1. המרחק בין איכילוב למוזיאון תל אביב הוא 10 דקות ברגל
לסרט לא הייתי נכנסת בחיים, אבל זה בלתי נמנע לעבור שם כי התחנה שלי נמצאת מול המוזיאון, תחנת אוטובוס
 לא הייתי רוצה להגיד שלום, שישאר כמו שעכשיו, דיסטנס נהדר של אשלייה של מגניבות.
וזה יהיה ממש מוזר לראות מרחוק, אז אולי לקפוץ להגיד שלום, לקחת את הרגליים ולברוח משם? ואם יהיה שם מישהו שאני בחיים שלי לא רוצה להתקל בו?

באמת בימים האחרונים הוספתי שלושה אנשים מהעבודה שלי לפייסבוק ולא אושרתי, אני לא יודעת אם בכוונה או לא
אחרי הכל זה נראה כאילו מחבבים אותי בעבודה.
לאט לאט החמנייה מרימה את הראש ומראה קצת מהאופי האמיתי שלה, אולי לא אוהבים לראות שהחמנייה היא בעצם פרח קצת מיובש ומכוער ולא כמו שהציירים הכי גדולים ציירו אותה?

השורשים שלי באורך הגלות, מי יאהב אותי ככה. כל פעם שאני מנסה לעשות דיאטה אני משמינה
חבילה של בראוניז מול העיניים שלי, מחליטה ברגע פזיז לאכול הכל כדי שלא יהיה לי מול העיניים. אחר כך אוכלת את עצמי שיכלתי פשוט לזרוק אותה לפח.

שוב הרגע הזה שאני מתביישת להראות את הפרצוף שלי כי אני מתביישת באיך שאני נראית
ואני ממש מדוכאת עכשיו, והתרוממות הרוח כנראה הייתה אשליה שהליתיום ומינון גבוה של למיקטל טיפלו בו
יש ימים שלא בא לי לקחת את הכדורים, שתחזור המאניה המזויינת, לפחות אני לא אקום כל כך מדוכאת ביום שמשי וחם
כי יש פסח מזויין ואין לי תחבורה ציבורית ואין לי לאן לברוח.

ודבר טוב בעולם המקולל הזה:
הציטוט מהבלוג וצורף לזה בקבוק דיאט קולה שנתלה לי על הידית של הדלת וקיבל אותי בברכה&nbsp;
נכתב על ידי שין גימל , 26/3/2013 13:06   בקטגוריות דיכאון, עזרה, קטעים, פסימי, שחרור קיטור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וידאו בלוג נותן בראש



הכל מצולם מהפינה הזאת:
נכתב על ידי שין גימל , 20/3/2013 20:03   בקטגוריות וידאו בלוג'ס  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ילד


ויהיה לי ילד
ולא יקראו לו
הוא יבוא לבד
לחיבוק שאני אכין במיוחד בשבילו מבעוד מועד
ככה כמה שנים לפני
כדי שאני אוכל לחבק אותו בדיוק במינון הנכון
לא רופף כדי שלא ירגיש לבד
לא חונק שלא ירגיש דחייה
והוא ירצה צעצועים
ואני אבנה לו צעצועים
ואני אקנה לו דברים מנחלת ביניימין כדי שיהיה לו צבעוני
והוא ירצה לאכול
ואני אכריח את עצמי ללמוד לבשל, לבשל טוב
שיוכל להגיד בעתיד:
"אוכל מבית אמא"
ולא
"אוכל מבית סבתא"
ואם תתלכלך לו החולצה
אני אעשה לו כביסה
ואם הוא ירגיש חוסר ביטחון
אני אחבק אותו
ואם הוא יקבל התקף חרדה אני אשן איתו בלילה
כל מה שלא קיבלתי הוא יקבל שבעתיים

ואני לא אתן לו להיות עוד מעט
אקח כמה אמצעי מניעה שאוכל
שלא יגדל לבית מבולבל
ואם הוא ייצא כמוני
חבל שברחם אי אפשר לראות עצב
כי אז הייתי מפילה עד שהייתי רואה
עובר מאושר


נכתב על ידי שין גימל , 18/3/2013 02:17   בקטגוריות שירים  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בושה וכיליון


מסתובבת על הצד, מנגבת את הנזלת
הוא מלטף לי את העורף
זה משהו שמישהו מאוהב עושה, אני אומרת
ומקווה שחושב
"את לא יודעת כמה אני אוהב"

הייתי בטוחה שמאוהב, איזה ביזיון
עשיתי מעצמי בושה וכיליון

הגוף מתריע לפני ההתפרקות
הייתי צריכה לסגור את הדף
לפני שהכל דלף
שרק עוד שרף לי האף
נכתב על ידי שין גימל , 17/3/2013 14:15   בקטגוריות שירים, אהבה ויחסים, פסימי  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



חילופי זוגות בלוגרים תחרות של ישרא: סתם עוד פנטזיה!!!


את הסרטון עשה עשתה "סתם עוד פנטזיה"
תהנו



http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=5&amp;blogcode=13700893
נכתב על ידי שין גימל , 16/3/2013 16:41  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מרי ומקס/ מק'מרפי


בסרט "מרי ומקס"
מסופר על שני אנשים: ילדה בת 8 שגרה באוסטרליה וגבר עם אספרגר בן 44
היא מוצאת את השם שלו בספר טלפונים באקראי, רצתה לשאול אותו שאלות על אמריקה
כמו על איך באים ילדים לעולם
הוא אמר לה שאמא שלו אמרה לו שילדים באים מביצים שמטילים רבנים (יהודי), אם אתה לא יהודי, מביצים שמטילות נזירות. אם אתה אתאיסט, מביצים שמטילות זונות מלוכלכות.
הוא גר לבד
יש לו 2 טלויזיות. אחת גדולה, שבה יש רק קול, ומעליה טלויזיה קטנה שבה יש רק תמונה
הוא אמר לה שהוא לא בכה בחיים. והוא רוצה לבכות אבל הוא לא מצליח
כשהיא קיבלה את המכתב היא גרמה לעצמה לבכות וטיפטפה את הדמעות לתוך צנצנת ורשמה: "דמעות למקס".
כשהוא קיבל את הצנצנת, הוא לקח טפטפת קטנה עמד מול המראה וטיפטף את הדמעות שלה לתוך העיניים שלו
הוא אמר לה שזאת המתנה הכי יפה שהוא קיבל בחיים.

סבתא שלי דיברה איתי מקום וכל כמה שבועות היא מתגאה בחזה שלה
"זה פשוט לא יאומן! חזה גדול והוא לא נופל, בעוד בגיל כזה! אפילו קמטוטים אין לי!",
ואז היא מסתובבת לסבא שלי ואומרת לו :"תקשיב, ראיתי את החזה של אחותך, על הפנים!!! תראה את שלי ותראה את שלה!"
כשאני באה אליהם לפעמים בערב והיא הולכת להתקלח, היא יוצאת ערומה (עם תחתונים) ומראה לסבא שלי ולי את הציצי שלה ומרימה אותו ואומרת כמה שהוא יפה. ואני לצד סבא שלי וזה אפילו לא מוזר, איזו משפחה זאת.
אין פה פואנטה

תראו את הסרט, אני לא אגלה לכם את הסוף
תראו גם את "קן הקוקייה", גם לא אגלה לכם את הסוף. הם נמצאים בראש הרשימה מבחינתי.

כשתראו את מרי ומקס זה כאילו תראו את הנשמה שלי, תבינו אותי ועל נפשי (מרי עברה דברים דומים לשלי)
קן הקוקייה מראה גם את הנזקקות של האנשים לביטחון, רחמים עצמיים והבחירה בחולי (יש מה ללמוד...)



נכתב על ידי שין גימל , 16/3/2013 13:37  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני אנצל את זה שאני חצי לא בפוקוס כדי לכעוס עליכם


שיניתי את הפוסט כי אני בנאדם מחורבן והנה ד', השפעת עליי
שמתי ציורים שיתארו את הרגשתי
שיניתי את הפוסט כליל היה פה מלל









*עריכה* מישהי בתגובות העירה את תשומת ליבי על החוסר הערכה שלי, זה לא נכון, זה יצא ככה. אני במצב מזופת אז סלחו לי אם אתם שונאים אותי עכשיו

אני מוסיפה ציורים אם אהבתם תתעדכנו
נכתב על ידי שין גימל , 12/3/2013 22:38   בקטגוריות שחרור קיטור  
30 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שיר שבא לי למות כשאני שומעת אותו


בביצוע של רבקה זהר וזהבה בן. אני אישית מעדיפה את של זהבה כי יש לה כאב מובנה בקול

למה בא לי למות מהשיר הזה?
כי שאני מאוהבת אני חלשה כמו האישה שבשיר
"תסמונת האישה המוכה", היא קראה לזה
להשאר שם בתת תנאים, רק שהוא יהיה שם גם
הצורך והתלות
ההבלגה וההכחשה
הצורך לדעת ששם
והדבר הכי חשוב-
שלא ישכחו שהיינו שם מלכתחילה
הידיעה שהיינו מספיק חשובים לאדם השני, שגם אחרי שזה נגמר, אתה אי שם בראש שלו
לדעת שלא לחינם נלחמת וסבלת.

השיר מספר של גבר שבוחן את הגבול שהאישה שלו מוכנה ללכת
שאלה ראשונה היא להציע לה בדיעבד לחיות כ"שפחה"
שאלה שנייה, מה יקרה אם אבגוד
"העיקר שאדע שתחזור מזרועות האחרת, אם צריך לא לבכות לא אבכה"
שאלה שלישית מה יקרה אם הוא ישליך אותה לרחוב
פה היא מתמהמהת. כאן השוני ביני לבינה: אני הייתי נלחמת ולא הולכת בבושת פנים.
הדבר שהכי כואב לי בשיר הוא הבקשה שלה ממנו, שבעצם זה הפחד הגדול ביותר שלי ממערכות יחסים שהיו חשובות לי: שלא ישכחו אותי.
היא מבקשת ממנו שלא יבקש שישכח אותה כי לזה אין לה כוחות, בניגוד לבקשות הנוראיות שביקש ממנה לפני כן
הרצון לשמר את הרגש והזיכרון
שלא הייתי שם לשווא. שהיה שווה את החרא


הגרסא של זהבה בן:

הגרסא של רבקה זהר:

האם רובנו חוטאות בתסמונת האישה המוכה???

נכתב על ידי שין גימל , 10/3/2013 02:08   בקטגוריות קטעים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



וידאו בלוג שלישי (רציני איכס)


אני מנסה ומנסה לכתוב לכם ואני לא מצליחה וגם ככה לא מצליחה להעביר לכם מה אני מרגישה
הראש שלי מבולגאן וגם בסרטון לא ממש הצלחתי להעביר
מקווה שהצלחתי להעביר את האוירה הכללית שלי
הובכתי לדבר למצלמה אז שמתי דיסק ולא ממש שומעים טוב ואני בולעת מילים אז אני לא מטומטמת כמו שמשתמע מן הסרטון





נכתב על ידי שין גימל , 6/3/2013 22:03   בקטגוריות וידאו בלוג'ס  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גם אני ילדה של אלוהים


אח שלי בחדר שלו מפרפר מהתקף חרדה ואבא שלי מחבק אותו
בום ישר לשנת 2005, אבא שלי היה אי שם בצפון הרחוק עם המשפחה החדשה שלו, אני בהתקף בשירותים של הבית ספר בוכה בוכה בוכה אף אחד לא מחבק אותי
באה הבייתה חוטפת איומים מאמא
מרזה 8 קילו מלחץ ודיכאון חוטפת עוד צעקות
חוטפת "לא פלא שאין לך חברים עם הפרצוף הזה שלך"
חוטפת מאבא שזאת עוגמת נפש עד שאני באה והפרצוף שלי, ואני באותו הגיל כמו אחי
לראות את זה מעורר בי רחמים עצמיים. לא לאחי, לי
ראיתי גרוע יותר. חוויתי גרוע יותר

מעבירים אותו מאחד לשני כמו בובת סמרטוטים, מי ירגיע אותו יותר טוב לעזאזל, מי
ואני רואה אותו במיטה מתפרפר לו
שוכבת על המיטה ושמה עליו את הראש
לא אומרת לו כלום
מלטפת לו את הראש
נרגע

אני מנסה להגיד לעצמי, התחשלת, טוב שעברת רצח אופי בילדותך
אבל למה אותו האבא מחבק בשר מבשרו אבל אחר

עזבו אין לי כוח לדבר על זה אין לי כוח לדבר על כלום.

אני נהיית נדיבה מידי פעם ופעם
אני בmood של הדחקה
אלוהים ואני לא ביחסים כל כך טובים, אולי כי אני לא חושבת עליו מספיק. אבל הוא אמור לאהוב אותי כמו שהוא אוהב את כולם אבל אני מרגישה שהוא שכח אותי אי שם בדרך. אלוהים, אם אתה שומע, אני כן צריכה טובות. אל תעשה את זה בלב שלם רק זרוק לי עצם
באמת שאני מדחיקה
לפעמים קצת כואב לי בגרון ואני עוצרת לפאוזה קטנה הלם קרב, וואלה זה קרה, שיט אני צריכה לבכות עכשיו? לא, עדיף לחכות שיבוא בבום.
ושוב השאלה, מי יאהב אותי כמו אלוהים שאוהב את הילדים שלו (אבל לא כמו ישו, הוא גמר עם מסמרים על קרש)
אני שואלת על מי לכעוס, עליי, עליו. עליי עליי זה תמיד אני משהו בי לא בסדר

קשה לי לדמיין שהישועה תבוא מישראבלוג. הכרתי פה כבר ואני לא רוצה להכיר בשנית
אני כל כך זהירה היום. אי אפשר לעשות לי לייקים פה או לחפש אותי בגוגל או לחפש אותי במנוע חיפוש בתוך האתר אין לי אימייל אל תצרו איתי קשר אלא אם כן ממש ממש חשוב לכם אבל אתם לא רוצים לתקוע לי משהו בתחת, כי זה אבוד מראש יש לי שם שיניים

אני הכי שונאת שמצדיקים. אל תצדיקו אף אחד תעשו טובה
אם אתם רוצים להגיב תגידו לי מילים חמות לא נחמות
נחמות זה לחלשיייייייייייייייים


אני גזורה על השיר הזה


זה קטע חיטטתי לי בפייסבוק וראיתי שבאותו תאריך שפתחתי את הבלוג נראיתי ככה:
וזה שלושה חודשים אחרי שגילחתי את השיער אז דמיינו לכם...



חתכתי את הירכיים ברשותכם

נכתב על ידי שין גימל , 4/3/2013 01:24   בקטגוריות אבא, דיכאון, עזרה, קטעים, אהבה ויחסים, פסימי, שחרור קיטור  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מכורה


תמיד אמרתי "לאאאאאא שטויוווותתתתתתת לא מתמכרים לזה זה בסדר פעם פה פעם שם"
מצאתי את עצמי עם 300 גר' חדשים תוך זמן קצר ו-20 חפיסות גחלים




יש מסביבי "חום" ו-"ירוק" ואפילו "לבן"
אבל אני עם החצי הטורקי-סורי שלי, עם הנרגילה
ניסיתי קלונקס, קסנקס, מירו, לניטין, עוד ועוד ועוד וסורי גאייז, זה מרגיע אותי
נכתב על ידי שין גימל , 2/3/2013 22:40  
25 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





103,485
הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , המתמודדים , ציורים ואיורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשין גימל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שין גימל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)