?   הינה עכשיו פרק 6 !(:
מקווה שהוא ארוך כי היו הרבה תגובות שהפרקים קצרים.

אני יודעת שהם קצרים אבל לא תלוי בי שוב.

דור עדיין חולה!!  ... 
וקניתי לפטופפ!!  (זאת בר)

ועוד משהו לפני שאני יחפור (לא לדאוג אני יחפור גם למטה) מי מציקה לי בסקייפ?;

פרק 6 -

מנקודת מבט של מג'.

"מופתעת?, כן צודקת לא הרבה רואים אותנו" אמר זה שכביכול אומר שהוא רובין הוד.

"כן, ואני אנג'לינה ג'ולי " אמרתי בטון מזלזל.

"חשבנו שאת מג ראיין... מוזרה את" אמר הבחור הבלונדי בצד נשען על החרב שלו. זאת רק אני או שכולם שמה בלונדיים עם עיניים כחולות?
עם הייתי שפויה הייתי כבר מתחילה איתו או משהו כזה, אבל עכשיו אני לא חושבת שכדי.

"אבל אני מג ראיין! אנג'לינה ג'ולי זאת שחקנית מפורסמת!!" אמרתי רוקעת ברגלי. הם יכולים להוציא בן אדם מהמקום. (למרות העיניים הכחולות והשיער הבלונדי! דיי!)

"רגע, רגע , רגע! אני צריכה שניה להבין הכול מהתחלה. תנו לי לסדר פה כמה דברים." אמרתי ואז המשכתי שכול החברה הסתכלו עליי.

"אני מג ראיין, היום הייתי בבית ספר ועכשיו אני כאן, אתה אומר שאת רובין הוד, ו.. איזה שנה אנחנו?" שאלתי רק לוודא.

"1420" כאילו זה ברור.

"מה!!!" צרחתי מתחילה לרוץ לחפש את הכביש הראשי.

שמעתי את החבורה קוראת לי מאחורה שאני יעצור, והתחילה לרוץ גם.

המשכתי לרוץ עד שהרגשתי מישהו תופס לי בשמלה ומושך אותי למטה סותם לי את הפה עם היד המטונפת שלו.

התחלתי לצעוק אבל רק שמעו קולות יללות חלושים מהפה שלי.

"אולי תסתמי את רוצה להסגיר אותנו? " אמר הקול המוכר. עם אני חושבת נכון זה רובין. ועכשיו הוא הפיל אותי על האדמה המטונפת והמלוכלכת הזאת!

הוא רציני? אני יהרוג אותו עם הוא שוב יעשה לי את זה! רגע? אני בכלל הולכת לחפש את סמיתי מי בכלל יישאר איתם. אני יגיד להם שהבדיחה נגמרה והחזירו אותי לכביש הראשי, ושאני לא יישאר כאן יותר!

להסגיר? את מי? אני רק רוצה לחזור הביתה לישון איזה חודש ואז לקום ולאכול כמו פרה! " אמרתי מנסה לקום אבל הוא השאיר אותי עדיין צמודה לאדמה.

"תקשיבי השריף רוצה להרוג אותי, כולם רוצים להרוג אותי. וכולם עכשיו בדרך ללוקסלי אז בבקשה או שאנחנו נשאיר אותך כאן ולא ננסה לעזור לך או שתשתפי פעולה אתנו!" אמר צועק לוחש שלא ישמעו.

"אוקי, אוקי רובין." אמרתי בטון מוזר.

"אבל אני רוצה לחזור לבית." אמרתי לו.

~*~*~*~

"תוריד אותי חתיכת ציפלון! " אמרתי בתגובה שרובין החזיק אותי על הכתפיים שלו, ושלא משנה כמה מכות נתתי לו הוא לא הוריד אותי.

"לאין אנחנו לעזאזל הולכים ! תוריד אותי, אוי אני רעבה באלי שניצל תירס! " צרחתי מלא דברים שלא קשורים אחד לשני רק שרובין הזה יוריד אותי, אני מזה כבר רוצה לחזור לבית ולחסל לסמיתי' את הצורה שלו.

הוא אמר לי שאני לא יהיה בטבע, שאני לא יעבוד קשה, ושמשוגעים לא ירימו אותי על הכתפיים שלו! למה הוא שוכח פרטים..

"הגענו!" אמר והוריד אותי על האדמה.

"אריק, תקשור את מג'  לעץ עד שנחזור יש לנו עבודה. החיילים של השריף בדרך ללוקסי, אם לא נמהר יהיו הרבה פצועים, ובנתיים נשאיר אותה כאן עד שנחזור ונברר עם היא לא מהחיילים של השריף, ומריאן את צריכה לחזור בלי שיראו אותך." אמר רובין וכול החבורה הנהנה ותוך שניות נעלמו חוץ מהבלונדי. אריק.

"אז... אתה באה לכאן הרבה?" שאלתי אותו מנסה לפתח שיחה.

"אני צריך לקשור אותך, אז בבקשה בואי בלי בעיות." אמר מוביל אותי לעבר העץ הקרוב.

"איככ!! הוא מלוכלך ! תנקה את זה לפני שאני יגע בזה, עם שוקר חשמלי אני לא יתקרב לזה." אמרתי זזה לצד.

"תקשיבי לי אין לי מושג מזה שוקר חשמלי, אבל אני יודע שאם לא תשתפי פעולה זה יהיה קשה יותר." אמר נאנח.

"לא רוצה שתקשור אותי!" אמרתי מסתובבת ומתחילה ללכת, ואז הרגשתי סוג ידיים גדולות מצמידות אותי לעץ בחוזקה וקושרות אותי, לא חזק כל כך אבל בכול זאת קשירה.

"תשחרר אותי!! הצילו!! הומלס !! הצילו!! אהה!!" התחלתי לצרוח בחוזקה מנסה שכל מי שעובר ישמע אותי.

"שקט! עוד יגלו אותנו!" אמר מנסה להשתיק אותי וחוסר לי את הפה עם הידיים המטונפות שלו.

"תעיף את הידיים שלך!" אמרתי עצבנית מזיזה את הראש חזק שהיד שלו תעוף ממני.

"הצילו!!!!!!!!!!" התחלתי לצעוק חזק כל כך.

"אין ברירה." אמר ואז שם לי מטפחת סביב הפה שלי כך שלא יכולתי לדבר.

"יותר טוב," אמר מחייך כאילו נתנו לו מיליון דולר!

"עכשיו תהייה בשקט אנחנו תכף חוזרים ונברר איתך הכול"

"אממממ.." אמרתי מנסה שישמעה אותי אבל לא יצא לי כלום מהפה.

אריק לקח את החרב שלו והתחיל לרוץ לעבר המקום שהחבורה יצאה לפני רגע.

איך אני עכשיו משתחררת מכאן?

רגע אחד.. הקשר לא חזק כל כך. מה הוא מזלזל שבגלל שאני בת אני לא יכולה לפתוח את זה?

התחלתי להתפתל ולזוז ולאט, לאט הקשר נפתח לו ולא עברה שניה וכבר הידיים שלי היו בחוץ.

הורדתי את המטפחת המפה שלי, והתחלתי לירוק את הזוהמה שהייתה לי בפה.

עכשיו, לאן נעלמה החבורה הזאת?
היא הלכה לכיוון הזה אז אם אני אלך בכיוון הזה אולי אני אמצא אותם.

התחלתי ללכת לכיוון, ואז ראיתי ערמת חרבות.

לא יזיק לי אם אני אקח חרב אחת, רק ליתר ביטחון...

~*~*~*~

התחלתי לרוץ במהירות לעבר החבורה, וזה רק הייה קשה כי החרב הייתה כבדה. כבדה מאוד!

כמובן שבדרך נפלתי, החלקתי ואפילו כמעט נשדדתי מזל שלי שהם ראו את החרב המאוד 'מאיימת' שלי וברחו ממני.

 אבל כמו שכבר אמרתי. אני ומזל ממש הולך. –אני צינית!-

אוקי, אוקי עצירה קטנה הלכו לי הרגליים, ואני חושבת שאני מתחילה להזיע. וזה דוחה.

ואיך שישבתי שמעתי את הקולות של רובין צועק 'קדימה'.

אני קרובה.. חשבתי לעצמי.

ואחרי ריצה מעייפת הגעתי למקום ראיתי את החבורה ועוד אנשים שאני לא מכירה על סוסים כולם במעגל, רובין עם חץ וקשת מכוון אותם על האיש הזקן שעל הסוס, והחבורה עם חרבות שלופים.

הם רוצחים את הזקן הזה?

והייה שמה עוד מישהו.. ואו .. הוא חתיך! שיער שחור ארוך בעל מבנה גוף מדהים.
"קדימה!!" צרח רובין, והחל לרוץ לעבר האיש החתיך שלי.. לא! מה עובר עליי? לכו להבין...

החבורה החלה גם היא להרים את החרבות ואותו דבר ורצה לעבר החיילים.

התחלתי לרוץ מהר לעבר המעגל שעוד מעט יהפוך לבריכת דם.

"עצרו!!!!!!!!!!!" צרחתי בין רובין לאיש החמוד החתיך וה.. רגע! יש לי שתי חרבות ליד הראש.

כן רצתי בלי לחשוב.

"למה לעזאזל אתה תוקף את האיש הזה!" צרחתי לעבר רובין מורידה לשניהם את החרבות.

כל האנשים כולל האיש הזקן הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים.

"ואתה! למה אתה תוקף את ה.. דבר הזה?" אמרתי מתכוונת לרובין, פשוט לא יודעת למה אני לא מחבבת אותו ואז הפנטזיה של סמיתי'.  שאלתי את האיש החתיך, ששמו עדיין לא ידוע לי.

"היא רצינית?" שאל האיש הזקן.

"שניה זקן, אוקי? עכשיו תענו לי" אמרתי מחכה נשענת על החרב.

"אין לי זמן לזה!" אמר האיש והניף את החרב ולכיוון שלי, פאק?

"רגע גאי!" צרח האיש הזקן מגחך .

"אני חושב שיש לי אייתה כמה דברים לעשות." אמר מחייך חיוך זדוני.

"ואו! זקן חרמן! שלא תעז, יא סוטה!" צרחתי מתחילה לזוז לצד אבל גאי תפס אותי.

רובין רץ לעברי אבל החיילים עיכבו אותו בזמן שגאי קשר אותי והושיב אותי איתו על אותו סוס.

 זה הייה יכול להיות נחמד הנסיך על הסוס השחור.

"אני סוטה? " שאל האיש הזקן.

"כן שריף ניראה לי שהיא קיבלה מכת שמש." אמר גאי.

"מכת שמש או שעוד שניה הראש שלי הייה בשמש?" עקצתי אותו. ואז עלה לי לראש משהו...

"רגע אתה השריף?" צרחתי בזמן שגאי מחזק את האחיזה שלו בי. חבל שהסיטואציה הזאת לא הייתה שאני עוד שפויה אחרי זה הייתי מסמיקה הרבה.

"כן," אמר צוחק ואומר לסוס לרוץ, ואני וגאי בכיוון שלו, ממהרים.

"ואו חשבתי שתהייה פחות זקן," אמרתי לעצמי וכנראה שגאי שמה את זה וצחק לעצמו גם. ואז חסר לפרצוף הרציני שלו.

סמיתי' אתה מת.

~*~*~*~

דבר ראשון זאת בר(: 
- חסר למי שאומר שזה קצר! 3 דפים!! P:   -

אז.. דור החלמה מהירה בובה יפה שלי!! מתגעגעת אלייך!!(:

איך הפרק? מצפה בקוצר רוח לתגובות~!~!~!   J

דור ובר(: