פרק 7      

אחרי שהתחלנו לדהור על הסוסים במהירות עצומה,( אני לא יגיד כמה שפשפת יש לי.)
עברו ליד כפרים, וליד אנשים וכולם נראו מסכנים ופצועים והשריף אפילו לא עוזר להם... הוא לא פאקינג שריף שיעזור להם?
"אמממ .. שריף? זקן ..?"אמרתי בזמן שאנחנו דוהרים עם לווי של חיילים.
"מה?" אמר והפנה עליי את הראש שלו מחייך, השיניים שלו צהובות מאוד ושבילי קרחות  יש לו בראש. כן זקן.
עשיתי קול של גועל, ומקווה שהוא לא שמע.
"לאין אנחנו דוהרים עכשיו, אני חושבת שיש לי שפשפת." אמרתי לא מתביישת להגיד את זה, אני בן אדם אמיתי.
"למצודה, עלמתי את חדשה כאן? " שאל אותי. טוב לפחות כאן יודעים לדבר בכבוד. הוא ניראה איש טוב.
לא.. אני סתם לא יודעת שאתה השריף, אני סתם הלכתי לאיבוד ביער וסתם אני עכשיו על סוס!
"סוג של.. " לחשתי.
"רואים." אמר והפנה את הראש שלו, הדהירה ערכה כחצי שעה ואז הגענו למצודה ענקית! היה הייתה מדהימה, כמו אלו שאתם רואים בסרטים.. עם המגדלים המחודדים, ומצופה אבנים אפורים ודשא מסביב. משהו ברמה.
"ואו, כאן אתה גר? שווה!" אמרתי.
לפני שהשריף ענה שמענו קול שריקה חזק וחץ פגע בין הרגלים של הסוס של גאי, וגרם לסוס לעמוד על שתי רגליו האחוריות, ולי ולגאי ליפול.
"גאי כנס עם האישה למצודה.. שומרים תפסו אותם!!!" צרח השריף מוציא את החרב וכך גם גאי והרים אותי על הכתפיים שלו. אני רואה שזה הדדי כאן להרים אותי ככה...
"אהה!! תוריד אותי! אני בת!! ומה אתה קורא לי אישה אני לא זקנה! אני נערה!! " התחלתי לצרוח שיורידו אותי כמה שיותר מהר, אבל זה לא קרה.
ראיתי את רובין, אריק ושאר החבורה שכרגע אני לא יודעת את השמות שלהם, נלחמים בחיילים של השריף בעוד אני, גאי והשריף בורחים לעבר המצודה. יותר נכון אני נחטפתי לעבר המצודה.
מהמצודה יצאו עוד הרבה חיילים, כולם חמושים בחרבות. לא שמעתם על רובה? אהה נכון, אני ב- 1420!
לא שיש לי מושג מתי בכלל יצאו הרובים.
נכנסו למצודה וגאי קשר את הידיים שלי חזק יותר ממה שאריק קשר, הוא מעריך אותי! ותוך כדי מכאיב לי.
"עדינות! איה.." אמרתי בזמן שקשר את ידי.
"תשמור עליה בכלא בינתיים, ותישאר שמה ניראה לי שרובין הוד בדרך לקחת אותה.. יש להם משהו אייתה וזה מוצא חן בעיני." אמר מחייך, וצועק לעבר חיילים לסגור את שער המצודה שרובין לא יצליח להיכנס.
"בואי," אמר והולך נותן לי להוביל בעוד החרב החדה שלו צמודה לי לגב.
"אתה דוקר אותי! " אמרתי אבל אני רואה שזה רק הצחיק אותו והוא המשיך לעשות את זה.
"מעצבן.." אמרתי לו.
"אז עכשיו אנחנו הולכים לכלא?" שאלתי אותו בזמן שהידיים שלי מאחורה קשורות חזק ויש לי חרב בגב, אין החיים אוהבים אותי!
"כן, ולצערי אין שומרים נורמליים אז אני שומר עלייך.." אמר והסתובבתי לראות את הפנים שלו והם היו אדישות, למצב שיש כרגע. בואו נעשה מה שראיתי בטלוויזיה.
"תמיד תראו את הצד החיובי!"
 "מגניב בחיים לא הייתי בכלא!" אמרתי מחייכת.. איזה צד חיובי?
"יופי, ככה נלמד אותך גם עוד דברים כמו.. עינויים.." אמר מחייך והתחלנו לרדת במדרגות.
המצודה הייתה בנויה יפה גם בתוך, שטיח אדום רקום יפה היה בכול החדר הענק שהלכנו, פסלים גם היו, ובעיקר לפידים. היה חשוך מאוד בטירה.
נכנסו לתוך כלא, שהייה ריק.
"ואו ריק כאן.." אמרתי, טוב אנשים כנראה חמודים, ולא עושים בעיות כמוני.
והשריף איש רחום ואהוב, ורובין הוא הבעייתי כאן...
"כן רובין הוד, שחרר אותם." אמר אומר את שמו בלעג.
"אוו.. " אמרתי אוקי איך אני יוצא מהמצב המביך הזה.. פעם ראשונה שאין לי מה להגיד והשתיקה הזאת הייתה מביכה.
"אוקי כנסי לכאן." אמר והראה לי תא מלוכלך, ושחור.
"אתה רציני?" שאלתי והסתכלתי לעיניים היפות שלו.. לא לחשוב על זה. הפנים הרציניות שלו כבר אמרו לי שכן.
"אוקי, אוקי.." אמרתי, וראיתי את היציאה מהמקום הזה ..
עם אני יראה שהוא מזיז את הראש לצד אני יתחיל לרוץ..
וכך הייה.. התחלתי לרוץ לעבר היציאה אבל הוא תפס אותי עוד לפני שהספקתי והושיב אותי על כיסא וקשר אותי אליו חזק ממש..
"מה חשבת שתברחי בכזאת קלות?!" צעק עליי.
"טוב.. חשבתי שהייה קל.. לא משנה בוא נשכח שזה קרה." אמרתי מחייכת חיוך מאולץ, הוא עצבני עם חרב ביד... אכחכח.. אני והמזל המצוין שלי, אין דברים כאלו.
"טיפשה.." סינן לעצמו והלך לכניסה לראות אם מישהו בא.
"מי שמדבר.." סיננתי לעצמי.

~*~*~*~*~*~

אני לא יכולה יותר!! עברו כבר כמעט 10 דקות בהם שתקתי! הוא יושב מולי משחק עם חרב קטנה עם השולחן בעוד אני יושבת על כיסא. סליחה לא יושבת קשורה לכיסא! אבל מזה קשורה, ממש חזק שזה כבר כואב לי בידיים.
בינתיים גאי משחק עם החרב חורט על השולחן עם הסכין הקטנה שלו, אף אחד לא מדבר. אני כבר כמעט 11 דקות לא מדברת.
אני.. מג' ראיין הילדה הכי רעשנית, חצופה, חופרת.. ואו אני אוהבת להחמיא לי. תשתוק? זה לא אנושי!
אוקי בואו ננסה לפתוח שיחה עם הדבר החתיך.. לא חתיך הוא חטף אותי! אבל בואו נודע.. הוא יפה.
"אז...." אמרתי והוא הפנה עליי את המבט האדיש שלו.
"אתה בא לכאן הרבה?" שאלתי מנסה לחייך אבל בתגובה יצא לי פרצוף של עצירות.
"לענות אנשים .. כן." אמר בפשטות.
"ואו אתה פשוט מלאך!" אמרתי בציניות.
"אוקי.. אני רואה שהשריף מתעכב.. אז איך קוראים לך?" שאל אותי. נו באמת שוב השאלה הזאת?
"מג'.." אמרתי.
הפנים שלו דיברו שאני ימשיך את שם המשפחה שלי.
"ראיין.. שלך?" שאלתי מנסה איכשהו לנסות לעשות שיחה מעניינת איתו.
"גאי גיסבורן " אמר ואז שאל אותי עוד שאלה הפעם יושב מולי ומניח את הסכין בחגורה שלו.
"מאיפה את?" שאל.. אוי שיט שאלה מכשילה..
"ניו יורק.. זה..אמ... שם של כפר ששרפו אותו, ומאז אני נודדת." אמרתי מחייכת חיוך מאולץ.
"לא מכיר."  אמר.
"משפחה?" שאל אותי.
"יחסית לאחד שהשנייה חטף אותי, אני ממש יספר לך את קורות חיי." אמרתי.
"תמיד כיף לשתף אנשים בדברים.." אמר וחייך, החיוך שלו אמר לי שאפשר להגיד לו הכול.
"לא יודעת.. אני יתומה.. יש לי אבא חורג רע.. הוא זרק אותי ב-אממ.. בית יתומים. והוא חושב שעם הוא יקנה לי דברים אני יאהב אותו.. ואז סוג של ברחתי.." אמרתי לו.
"אמא, ואבא שלך?" שאל אותי.
"אבא.. לא יודעת אף פעם לא אמרו לי כלום אליו אז אני לא יודעת, אמא שלי מתה בתאונת דרכ.. שודד פרץ לבית" אמרתי.. אני שונאת להסתכל על העבר שלי בקטע של המשפחה, או בכלל אני שונאת לשקר על זה.
והמשפחה שלך?" שאלתי עם כבר פותחים את הלב אז עד הסוף.
"אותו דבר אני יתום.." אמר בכזאת זלזול וחוסר רגש.
"אחים?" שאלתי, הוא רק נעץ בי מבט שאומר לי לסתום.
"אחות.. ואח חורג מעצבן.." אמר.
"הייתי רוצה אחים הייה נחמד, מישהו לחלוק איתו דברים." אמרתי מחייכת אליו.
"תגיד אני ישמע חצופה אבל יש כאן משהו לנשנש?" אמרתי ושוב חייכתי את חיוך העצירות שלי.
"יש רק לחם.." סינן וחתך חתיכת לחם והגיש לי אותה לפה. לא יכולתי לאכול מפני שהידיים שלי קשורות.

הסיטואציה הזאת כל כך קיטשית.. רק שהוא חוטף עם חרב. אני חושבת שאני מסמיכה.
לא להסמיק!!
לעסתי את הלחם ואחרי כמה חתיכות אמרתי שאני לא רוצה עוד.
הלחם לא הייה חם וטריא, אבל עם הרעב שלי אפילו חרגול הייה הולך.
אבל אם הייה עכשיו איזה פיצה מפוצצת גבינה... הייתי אומרת טוב.
"אתה יודע עם לא הייתה חוטף אותי היינו יכולים להיות חברים טובים." אמרתי מחייכת.
ושוב השתיקה המעצבנת...
אחרי שנייה השריף נכנס לתאי הכלא רואה אותי יושבת קשורה על כיסא שגאי מולי.
"עכשיו.. אחרי שטיפלנו ברובין והחברים שלו.. מי את? " שאל אותי..
"נו באמת זקני.. אני כבר עניתי על השאלה הזאת מאה אלף פעם!! " אמרתי השריף הלך למגירה מוציא ממנה כפפות עור שחורות.
"אני רואה שאת חצופה אני יוציא את זה ממך.." אמר והלך לעבר מגירה שניה והוציא ממנה מלקחיים גדולות מברזל.
אחרי זה הוא הלך לעבר האח והוציא ממנו גוש פחם להוט.
"עכשיו בוא נתחיל לשחק.." אמר והתקרב עליי עם גוש הפחם לפנים שלי ממש צמוד, בעוד גאי רואה הכול מהצד אדיש כרגיל..
"אתה יודע אני יכולה לדבר גם בלי זה!! אהה!! זקן!! סוטה תתרחק ממני עם זה!! " אמרתי אבל הוא לא התרחק.
גלי החום הכו לי בפנים..
אני חוזרת בי הוא לא כל כך נחמד!!
איפה רובין!! שאני לא רוצה הוא נדחף..
"הצילו!!!!!!!!!!!!" סמית אני הורגת אותך!! אההה!!" והשריף רק חייך. וגוש הפחם התקרב אל הפנים היפות שלי..
"הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"

- 

זאת בר וחזרתי מטבריה!!
ודור מרגישה מעולללה~~^^
אין לי מה לחפור.. אבל יומטוווואוב!!(: